היא נמצאת בכל בית ויש כאלו בתים שאפילו בכל חדר.
המַרְאָה.
מה את רואה בה?
או אולי… מה היית רוצה לראות?
פייגל'ה
די…
אין לי כוח כבר לשכב במיטה בלי להירדם!
אני קמה והולכת לשרותים.
אמא כבר חזרה, אני עושה מולה פרצוף של מנומנמת והולכת לאמבטיה.
באמבטיה אני פותחת את העיניים סופית.
"את בטוחה שזה מה שאת עושה?" אני שואלת, מחקה את נוגה המושלמת שלי.
העיניים שלי ירוקות, עזות מבע, בדיוק כמו נוגה, אני בדקתי.
אני גם מציגה יפה, אני חושבת.
אז למה אני לא כזו???
"הסוד של החיים הוא המוות". אני מצטטת עוד משפט שהיא אמרה.
המראה קולטת את כל מה שאני עושה, מעבירה לי את זה בצורה בהירה, ברורה.
אני מסתכלת שוב, עמוק, חזק.
"פקוש" אני אומרת לעצמי, העיניים שלי עמוקות בדיוק כמו מקום.
"מה את חושבת שאת עושה?, מה את רואה את השטויות האלו? את באמת חושבת שזה יעשה לך טוב???"
"כן", משהו בתוכי אומר, "אני לא יכולה בלי זה, זה עושה לי טוב".
הייתי פה יותר מידי זמן, אני מורידה את המים כדי שאמא תשמע את זה.
נשכבת על המיטה, עוצמת עיניים, מנסה להירדם.
"נוגה הזאת היא לא באמת משהו מיוחד" עוברת בי מחשבה אחרת, בוגרת.
"היא סתם מראה, מראה למה שאני רוצה להיות, אף אחד לא אמר שכל התכונות המיוחדות שאת מייחסת לה באמת נכונות פקוש". זה מציק לי, מציק לי שזה נכון.
"כמו שכשאת מסתכלת במראה, את משתדלת לראות רק את העיניים היפות ולא את החצ'קונים".
יצר הרע דאג לזה שאני אירדם, חבל לו להשאיר ער וחושב את הטרף הקל שלו.
(זה סיפור בהמשכים, תלחצו על התגית של פייגלה ותגיעו לפרקים הקודמים.)
ליבי
את עצמי
ח.מ.ש
בת מלך
הזולת הוא המראה:)
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
6 תגובות
אתן חמודות!
ופייגלה אני שולחת לך שקים של הצלחה.
יש לי רק דבר אחד לומר בטח אמרו לך אותו הרבה אבל אני רוצה שתחשבי עליו ברצינות " כל מה שיש שם הוא לא אמיתי סתם אחיזת עיניים" אני לא ממשיכה יותר מזה.
רק נתתי לך נקודה למחשבה….
מהממות!
פייגלה, הגבתי לך באתגר הקודם שלך.
כל מה שאת צריכה לעשות הוא העתק- הדבק.
אני מתכוונת לכל מילה שלי ואין לי לומר לך יותר מזה.
חמש מצחיקההה חחח
אמיתי?
ליבי אהבתי וכולן כתבו יפה
ליבי איך הגעת למסקנה הזאת???
חשבתי שתראי שם אותי.. חבל?