השתקפות שלי במראה סדוקה

המסיכה של עצמי
זה למישהי, אולי ליותר מאחת, זאת שאני מכירה טוב, ואפילו די מחבבת אבל-
למרות ההתאמה, אני עדיין צריכה להתאים את עצמי לכל החורים, הכל בשבילכן, אבל מה בשבילי? זה נחשב שאיבדתי את עצמי על הדרך? או ש…שאני מחבבת אותך בגלל חלקי ההשתקפות, המחשבות, הרעיונות, שבחלקם משקפים אותי?
אז כן.

אני דביקה וקיטשית,

בואו נשלים עם זה במחיאות כפיים מנומסות.

אני לא הילדה שאתן מצפות שאהיה

אני לא באמת "הרשות ההורית"

ואני לא מקורית.

לא!

אל תצפו ממני לזה,

אני רק אאכזב אתכן ואחפה על עצמי בניסיון קלוש של הצדקה עצמית,

כל זה כדי לא לנקות ולתקן את המראה הסדוקה בה אתן רואות אותי.

אני אוהבת אתכן, אולי כי אני הטיפוס המופנם, זה שצופה מהצד ורואה את החיים בזווית רחבה יותר וזה מה שגורם לי להוציא הרבה יותר אנרגיות בחברות מכל אדם רגיל ש… אני מסתכנת בלומר את זה "אצלו הכל הולך בקלות" אולי כי הדור הזה (כאילו אני מעל גיל 16) לוקח הכל בצורה שטחית יותר בעוד אני לוקחת הכל יותר מדי לעומק, חושבת יותר מדי, לא מסתפקת בשימוש שטחי במילה "חברה".

אז כאן אני יוצאת בהכרזה, מוצאת לי על מי לשפוך את בליל המילים המבלבל שלי:

נמאס לי

אני רוצה כמו כל בן אדם רגיל להפסיק לחיות ב"אני לא מספיקה" ו"אם לא זה- אז אין חברות"
אם רק הייתן יודעות, כי אני חוזרת ומשננת לי בראש שהכל בפנים, לא אמיתי.
שאתן תחבבו אותי בלי כיסוי הסדקים והמראה השבורה והמאובקת שדרכה אני נותנת לכן לראות אותי.