אני מרגישה שכל הקדושה רחוקה ממני ושאני לא קשורה,שאני לא רוצה
שכיף לי להיות רחוקה
שנמאס לי שמחייבים אותי לעשות מצוות
שבית הספר מעיר לי
ושהמשפחה
איך אפשר שלא יחפרו לי
מושקא יקרה, שאלתך תפסה אותי בימי החופש האחרונים שבהשגחה פרטית הם ימי אלול.
אלול = חיפוש.
ברשותך אנסה לחדד את שאלתך: את מרגישה חוסר או העדר קדושה במעשיך
וגם התעייפת מההארות/הערות
והדרישות של בית הספר או וגם יותר מורחב מהסביבה משפחה חברה וכו'..
ואת מבקשת לדעת איך להוריד את גובה הדרישות ממך
קוראת את השאלה שלה ומרגישה מבין המילים את הקושי המאוד גדול להיות כל כך כנה וברורה.
לא מרגישה קדושה. נקודה.
את כותבת שאת מרגישה שכל הקדושה רחוקה ממך וחשבתי לעצמי אם קרה לך פעם שרצית פעם לפרוץ בבכי בלי סיבה ? שמצאת את עצמך שקועה בכאב ובעצב עמוק ?
זה בעצם קולה של הנשמה. מכירה את הנשמה שלך?
הנשמה שלנו היא החלק היחיד שבעצם משמיע לנו מה הוא הקשר שלנו עם הקדוש ברוך הוא ,יש לנו גוף בשר ודם ויש לנו נשמה.
בתחילה ברא ה' את הגוף-אסף עפר יצר צורה ואח"כ נפח -נתן באדם נשמה-את החלק של הקדושה בחיים שלנו.
בטבענו אנשים שיודעים להנות מהחיים. אז אם אנחנו אנשים שיודעים להנות האם זה סותר את נקודת הקדושה החמקמקה?
את אומרת שהקדושה- שהחלק "הנשמתי" הוא "רחוק כיף לי להיות רחוקה! "
ואני חושבת שנשמתך מספרת לך שקר לה. כי קדושה הוא מונח או מושג ערטילאי לא מדיד. אי אפשר למשש אותו או לכמת מלשון כמות. קדושה הוא קולה של הנשמה ואני דווקא מצליחה לשמוע אותו דרך השאלה שלך…דרך הנשמה שלך.
יכול להיות שהסביבה יצרה את הריחוק?
יכול להיות שהסביבה שגדלת מסיבות שונות לא ידעה איך לספר במילים עד כמה טוב ונעים זה לקיים מצוות. המצוות נקראו כך כי הן מחברות מצווה-צוותא לשון יחד חיבור. אולי מי שהוא לאורך הדרך שכח לספר לך ולהעצים את היופי שיש בקשר המיוחד הזה שנוצר בין האדם לקדוש ברוך הוא על ידי קיום הוראותיו-בקשותיו של הבורא ?
אולי אותה סביבה לא נתנה לך לטעום את המתיקות שמרגישים אחרי נתינה אמיתית לחברה ?
אולי אותה סביבה שהפכה את מבצע נש"ק למשהו טכני של חלוקת נרות ללא חיוך והסתכלות בעיניים של המקבלת?
אם אף פעם לא אפשרו לך לדבר עם ה' בשפה שלך אז ברור שיש מצב של ריחוק וקרירות בתפילה.
אם שולחן שבת היה לחוץ , מעניש ,מלחיץ ,לא אישי עמוס בהוראות /בקשות והכנות מעייפות אז לא הצלחת אף פעם להתחבר לנקודת הקדושה. אז הנשמה שלך מעדיפה לברוח מלחץ וכעסים הנשמה שלך רוצה יותר!!!
הקדושה נוצרת על ידי חיבור מעשי עם טעם (אמיתי) ודעת תובנה היא זו שמחברת ומונעת את הריחוק עליו את כותבת. ולכן קיים הכלל הנפלא של אחרי הפעולות שיש בהם הכנסה של השכל והרגש שלנו-אז הלבבות נמשים וקל לנו לעשות
את יכולה לתקן!
מצטטת לך מהרמב"ם, הלכות תשובה פרק י, הלכה ג: "העובד מאהבה, עוסק בתורה ובמצוות והולך בנתיבות החכמה–לא מפני דבר בעולם, לא מפני יראת הרעה, ולא כדי לירש הטובה, אלא עושה האמת, מפני שהוא אמת וסוף הטובה לבוא …"
אנחנו רוצות לחיות חיים שהם אמת, אמת שיש בה קדושה וקירבה. חיים שהם שייכים למציאות שיש בה הכל הקשבה הכלה וגם קונפליקט בין קדושה לקרירות.
החיים האלה הם אמתיים גם אם יש בהם כאב וקושי, בדידות ריחוק ונפילות זמניות.אנחנו באמת לא קובעות את החיים שלנו, לא מה יהיה בהם ולא את הסדר שלהם.
יש רק משהו אחד שאנחנו קובעות:
איך לקבל את השאלות שלנו ואת הניסיונות שה' נותן לנו. איך ללכת לאן שהוא מוביל אותנו.
כי כל מה שקבלנו איך שקבלנו מהסביבה, מהורים, שנת לידה, מצב כלכלי, מראה, מנת משכל, מורכבויות, התמודדויות, קשיים וניסיונות, הכל מדויק לגמרי.
תחשבי על זה, בכל תחום חיים שלנו אנחנו גדלים מתוך מקום של התמודדות. כשאנחנו נמצאים בגן, כמעט שלא דורשים מאתנו להתאמץ, וגם אם כן-עושים את זה דרך משחק. כשמגיעים לכיתה א עדיין יש שעת ציור ומסיבות ויום הולדת אבל יש יותר משמעת ויותר כללים ודרישות. וכשמתקבלים לתיכון, קשה הרבה יותר ועוד יותר כשמגיעים למוסדות להשכלה גבוהה.
אם לא יהיו לנו ניסיונות וקשיים –הערות ולחצים מהסביבה-אז היו קורים שני דברים:
דבר ראשון היינו מגיעים להישגים קטנים מאוד, אם בכלל.
והדבר השני שהוא הרבה יותר חשוב: לא היינו מתרגלות להתאמץ, לא היינו בונות את עצמנו, לא היינו גדלות להיות בני אדם, רגישות לא מאירות מעירות לאחרות. לא היינו מבינות כאב של עצמנו ושל אחרות.
אז איך אפשר שלא יחפרו?
זה שאולי לא בקשו ,שאלו והסבירו לך, לא אומר שאת ממשיכה להיכנס ב"אין כניסה " הזה של החיים של תורה ומצוות ללא חיבור ומשמעות.
שואלים ?חופרים?
שאלי בחזרה. בחיוך !
היי ממוקדת האירו /העירו לך על תפילה?
הסבירי-אני משתדלת לומדת קשה לי..האמיני לי כנות ופתיחות מאפשרים מקום לתשובות .לא לשאול זה להתקרר ולהתכנס בתוך עצמי.
שולחן שבת דברי עם ההורים איך כן יכול להיות מחבר מקשר-שבת משפחתית אחת לכמה זמן בלי אורחים,לחשוב על מנות קלילות יותר ,לחלק תפקידים ותורנויות בין הנוכחים.
לדבר ,לגשר ,לחבר את המרחק-במילים.
מושקא יקרה, אני מקווה שהמילים האלו יעזרו לך להתחבר ולהתקשר למקור החיות שלנו אם נשארו מקומות פתוחים את מוזמנת לדייק את שאלתך
שלך, חופית
hofit770@gmail.com
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
