המלך ואני5

"אמנם, כדי לבוא למעמד ומצב שהתפילה תהיה מתוך הרגש גודל החיסרון וזעקה לקב"ה כו' – צריכה להיות ההקדמה דאמירת כל פרטי העניינים ד'מה טובו', 'הודו', פסוקי דזימרה וברכות קריאת שמע. וכפי שתורת החסידות מבארת ומורה את הדרך להתבוננות בעניינים אלו.. ועניין זה שייך לכל אחד ואחד מישראל, אפילו לפשוט שבפשוטים , וגם בזמן הגלות, שהרי אנשי כנסת הגדולה תיקנו את נוסח התפילה באופן השווה לכל, שעל ידי ההתבוננות בכל חלקי התפילה, מ'מה טובו' עד שמונה עשרה, כפי שנתבארה בתורת החסידות, יוכל לבוא למעמד ומצב שירגיש את החיסרון שלו בכל העניינים. ואז, כאשר מתפלל להקב"ה, מקיים מצוות עשה מן התורה ג' פעמים ביום; ובה בשעה, יהודי שאינו לומד תורת החסידות, 'א עולם'שער' – יכול לחיות שבעים שנה מבלי לטעום טעמה של תפילה אמיתית'. "

—

—

בָּרוּךְ אַתָּה הַשֵּׁם אֱלֹקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, הַנּוֹתֵן לְיָעֵף אדם העיף. 'יעף' היא צורת כתיבה של המילה 'עיף' כֹּחַ כוחות רעננים ומחודשים ליום החדש, וגם בירידת הדורות, כשהגוף והנשמה נהיו חלשים.

—

מי כאן בינינו לא עייפה? לקום בכל בוקר להתפלל, ללמוד, לעזור, לקיים מצוות.. לכל אחת יש לפחות משהו אחד שבו ביום היא מתעייפת, משהו שהיא לא יכולה על הנפש הבהמית, זה מעייף המלחמה התמידית הזו. נולדנו לסיטואציה הזו שצריך לקום בכל יום להלחם מחדש.

אז לצאת מהמלחמה הזו עייפה? זה הדבר הכי טבעי שיש, אנחנו חלשות. אבל זה העניין של "הנותן ליעף כח", הקב"ה בכל יום מחדש נותן לנו כוחות חדשים ממש, ללא זה לא היו שורדות מול הנפש הבהמית. אנחנו מברכות את הקב"ה על שנתן לנו היום שוב מחדש כוחות להתמודד, כי השם סומך עלינו שננצח.

—

"והמשל בזה: תלמיד-חכם ויודע ספר הלומד עם איש פשוט, הנה מתנאי הלימוד הוא שילמוד אתו עמו יחדיו כאלו הם חברים מתאימים, דהשתוות זו מה שהתלמיד-חכם משתווה עם איש הפשוט, הנה לבד זאת שהוא מראה על מעלתו של התלמיד-חכם שאינו מתגאה בתורתו וידיעותיו, אשר כן צריך להיות על פי תורה, הנה עוד זאת שהקירוב הכללי פועל על הלומד לעורר בו כח פנימי.

…הנה קירוב זה פועל בו התעוררות הכוחות הפנימיים שלו, דהנה הקירוב הכללי של התלמיד-חכם בנתינת מקום להאיש הפשוט בכלל ללמוד דכל לימוד הוא התקשרות פנימי כללית, ובפרט בזה שמראה לו פנים מאירות בקירוב כללי ופנים מסבירות, אם שהוא דבר של מקיף בלבד שהרי המקבל אינו ראוי עדיין שישפיעו לו שכל פנימי, כי כלי מוחו חלושים עדיין, אבל זה הנה הנהגה זו פועלת בו קירוב כללי, היינו הגבהת רוח שמתקרב בכללותו על עניין הלימוד.

דבאמת הנה הקירוב הלזה אל הלימוד בכלל, הוא עיקר השינוי שנעשה באיש הפשוט, והגם שאינו אלא ענין חיצוני לגבי הלימוד, אבל באמת הנה קירוב זה הוא עיקר השינוי, ודוגמא לדבר מענין ההליכה דלכאורה הרי העיקר הוא מה שבא אל מחוז חפצו.

אבל באמת הנה התחלת ההליכה ועיקרה הוא היציאה ועקירת רגליו מהמקום שהיה בתחלה, וכן הוא בהקירוב של איש פשוט אל הלימוד, הנה בזה הוא יוצא ממעמדו של הת"ח שמקרבו, אשר זהו אחד מהתנאים היותר עיקרים בתנאי מתקן ונתקן שהמתקן מוציא את הנתקן ממצבו הקודם ומעמידו על בסיס חדש."

(דרכי החסידות ענינים עמ' 41)

—

תלמיד חכם הרוצה לקרב איש פשוט לומד עמו כאילו הוא בדרגתו, כאילו הם שווים, וכאשר לומדים עם מישהו שהוא כביכול ברמה שלך, עוזבים את העניין שאני איש פשוט ומתחברים ללימוד באופן אמיתי ומקרב.

ככה גם התפילה, היא הדרך לחבר בין יהודי עם בהמה גסה בתור נשמה בגוף עם מלך מלכי המלכים הקב"ה, כי התפילה היא ברמה שלנו, בשפה שלנו, התודה והבקשה בפשטות. וכאשר מנסים להתחבר, לכוון במילותיה של התפילה, אז הנשמה מתאחדת עם יוצרה הקב"ה, היא מרגישה בבית.

—

לסיכום בקצרה:

*בשביל להגיע לתפילת שמונה עשרה בהרגשה אמיתית של 'כעומד לפני המלך' צריכים לעשות הכנה לפני בכוונה והתבוננות בחלקי התפילה שקודם לכן.

*בשביל לקום בכל יום מחדש למלחמה אנחנו זקוקות לכוחות המחודשים שהקב"ה מעניק לנו בכל בוקר, לנו הנשמות העייפות כי מאמין בנו שננצח אותה.

*התפילה היא הדרך לאחד ממש את הנשמה שלנו עם הקב"ה, ואין חיבור יותר נעלה מאשר בשעת התפילה.

—

שנזכה שבזכות התפילה, איחוד הנשמה עם בוראה, נזכה לאיחוד נשמה בגוף עם הקב"ה בעולם הזה על-ידי גילוי האלוקות שיהיה כשיבוא דוד מלכא משיחא תכף ומיד ממש.

ונסיים בהכרזת המלכת מלך המשיח: יחי אדוננו מורנו ורבנו מלך המשיח לעולם ועד.