מתנה בעטיפה
"…אבל אני, הבת של אבא שלי" לקחתי נשימה ושאלתי מלאת סקרנות "נו לאהלה, איך זה?" יבבות נשמעות מהצד השני של הטלפון. "דיי רבקי אני לא יכולה.. אני עם דמעות פה.." וואי עד כדי כך?! האמת שכבר התרגלתי לזה, אבל תמיד משמח לשמוע שיש כאלה שלא. "מצטערת לאהלה" התנצלתי "בקיצור, זה בסדר בשביל פוסט ראשון לאתר?"
—
"טוב בנות, מה נעשה? צריך דחוף שמישהו יעביר את הכסף לחשבון של הדפסת החולצות…" סיכמה מושקי.
"אמא שלי בעבודה" הסבירה אחת.
"אבא שלי בתפילה עכשיו.." מתארת השניה.
הלוואי עלי אבא בתפילה… אבא, מה אתה עושה עכשיו? נכון גם אתה מתפלל?
"גם אבא שלי…" קרצתי;)
"חחח רבקי שתהיי בריאה!" אמרה כשכולה מאדימה כמו עגבניה…
"אמן גם את!" בריאות תמיד זה טוב.. יפה מצידה ככה לברך אותי באמצע היום.
על מה היא תשאל אותי? וואי איך אני מחכה להיות כבר אחרי…
"?What is your name"
איך קוראים לי באמת? אה, זה כמו בעברית.
"Rivki"
"?How old are you"
אם חגגתי יום הולדת אז עכשיו אני בת… עוד שניה ואני סופרת עם האצבעות מולה… אה, שמונה עשרה.
"Eighteen"
"?What is your father doing"
מה הוא עושה? תאמיני לי הלוואי הייתי יודעת. מסתמא נהנה מזיו השכינה… אה, להגיד באנגלית? לא. אין מצב. לא קיים באוצר מילים שלי. אז רגע, להגיד שאני יתומה? הבוחנת מחכה לתשובה.. טוב, אין ברירה.
"He died…"
"Oh I'm sorry to hear…"
בטח סורי. 'תעשי טובה' ביקשתי ללא מילים 'בלי שאלות נוספות למה לא תרגלתי שאלות ותשובות בעניין… '
?"what are your hobbies"
יופי, עברה שאלה ב"ה.
רק שתגיד שגמרנו כבר…
וכמו כל דבר שמתחיל גם הבחינה בע"פ סוף סוף מסתיימת.
תחילת תיכון. בודקת גבולות. עושה קצת שטויות… ונענשת. כצפוי.
"תקשיבו טוב, ההתנהגות שלכן היום לא היתה מקובלת עלי בכלל! עברתן כל גבול! יש לכן פה בדפים עבודה ואתן מגישות לי בשיעור הבא את כל העבודה מושלמת פלוס חתימה של שני ההורים!!! בלי חתימה שלהם, לא נחשבת העבודה… הבנתן?!" חתמה בכעס את הנאום שלה.
"אההמ המורה?" היא במצב 'אש' שווה לנסות לדבר איתה עכשיו?
"כן רבקי?" רוצה להתנצל?
"אבא שלי לא יכול לחתום… אבל אני אספר לאמא והיא תחתום.. בסדר?" גם אם לא בסדר מצידך, אין לי מה לעשות בעניין.
"גב' כהן!" אמרה בזלזול "אני רוצה שתי חתימות. למה אבא שלך לא יכול לחתום?" לפחות שתספר לו מה היא עשתה לי היום בשיעור.. מקווה שלפחות אבא שלה ידע לחנך אותה.
"הוא נפטר…" אמרתי בהתנצלות.
"אההההה" אמרה לאיטה את ה'אה' הכי ארוך ששמעתי בחיי. "אז חתימה של אמא תספיק. בסדר?" שאלה בעדינות וברחמנות. ממש נהפכה למרגרינה.. העיקר שסיפקתי לה נושא חדש לרכל עליו בחדר מורות…
הזוי.
ממתי אני, באישיות שלי הייתי ככה חושפת את החיים האישיים שלי? בפורום של אתר? החיים שלי הם דבר אישי. ש(כמעט)לאף אחד אין גישה אליו..
איך אני מתבדחת על החיים שלי עם חברות בצורת 'הומור שחור'?
איך זה ששיתפתי בוחנת זרה בחיים שלי?
ואיך זה שאמרתי למורה את ה"סוד" הכמוס שלי בזמן שאני רוצה להיות תלמידה מן המניין?
איך?? ה' נותן כוח כשצריך. ועכשיו צריך.
אז יש את הקשיים בלהיות 'יתומה', שמתגעגעת לאבא וכמהה להיות כמו כל ילדה רגילה. אבל עם הקשיים מגיע גם כוח. הרבה כוח. כוח להתמודד. כוח להישיר מבט אל המציאות, ולחיות. לחיות את החיים של כאן ועכשיו, אפילו שהם חיים אחרי המוות.
כל יום צופן בחובו קשיים. גדולים או קטנים, צבעוניים או משמימים. אם אדע שבהתמודדות שלי, יש מתנות טובות, ויש כוח מה', גם אצליח בהתמודדות וגם אקבל מתנות.
אחד פלוס אחד. מי לא קונה?!
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
42 תגובות
רבקי הפוסטים שלך תמיד אחד אחד מהממים אני מרגישה שאני פשוט מעריצה אותך (לא מתוסבכת, כן) אין לי מושג מי את ואני גם יותר קטנה ממך אבל אני פשוט מעריצה!!!!?
חחח תודה נשמה:)
יש לך שם יפה..
גם אני לפעמים חושבת בקול ועושה את זה בצורת פוסט:)
רבקי,
את כותבת מושלםםם!!!!!
את בוגרת ומדהימה.
הפוסטים שלך זה אחד הדברים שאני מחכה כל שבוע לקרוא..
את אלופה! את מתמודדת בצורה כזו חיובית ואופטימית. זה נדיר.
תודה!
נדיר? אני בדיוק ניסיתי להסביר שעם ההתמודדות מגיעים גם כוחות..
כולנו ככה. לא?!
השם שלך מזכיר לי שם של חברה שלי..
אולי זו את?!
אולי:)
כל עוד האתר שומר על שמות חסויים, אז אין לנו דרך לדעת..:-\
נ.ב.- כשכתבתי "נדיר" התכוונתי לחיוביות והאופטימיות שרואים בפוסטים שלך. כולנו מתמודדים, כל אחד בדרכו. ומי שמתמודד בשמחה-כמוך=זה נדיר.רוב האנשים לא מתמודדים בהצלחה והם ממורמרים, מתוסכלים וכו'… ואת נשמעת ממש בוגרת ומיוחדת!:)
וואו. איזה מרגש. ומעצים ומחכים ונכון. וגם בלי להיות את, הקטע שתהית איך את פתאום חושפת את הפרטיות שלך מול אחרים בצורה חופשית – הזדהיתי מאוד…
זה בהחלט חלק שמשותף לנו בתור בני אדם.
כולנו עם חיים פרטיים והתמודדויות שונות ולא נעים לחשוף…
אבל פה זה בית:) ובבית משתפים…
את מדהימה והכתיבה שלך נוגעת בי בכל פעם מחדש!!!
תודה!
בהזדמנות זו אציין שאני מצטרפת לחלום שלך! (מתוך הראיון בניוזלייטר)
ואאאאייייי את כותבת כל כך אמיתי ונוגע מהמם!!!
תודה:)
וואו, מדהימה!
אהבתי ממש!
בואי לא נדבר על כשרון הכתיבה המושלם שלך…
רק אני אומר לך שנגעת בלב 🙂
כתבת הכי פתוח ומקסים שיש שנמסתי.
חייבת להכיר אותך!
וואי אני מובכת..
תודה!
וגם אני אותך:)
אני ממש אוהבת את הכתיבה הבוגרת שלך ומזדהה עם חלק מהתחושות (לא יתומה ב"ה, אבל ההתמודדות עם אבל היא גם עם ילדים עם צרכים מיוחדים)
תודה לך שאת משקיעה מזמנך וקוראת את הפוסטים שלי…
בדיוק יצא לי לדבר על זה עם חברה ואמרתי לה שאני פשוט מעריכה בכמויות אדירות את המשפחות שיש להן ילד מיוחד… ממש אותך!
אוי זה ממש פוסט בהזמנה, דיברתי איתך על זה באחד הפוסטים הקודמים שלך- על התגובות המוזרות שיש לאנשים, ובדרך עקיפה נענת לבקשתי? לוב יו?
חחח באמת?
על כל פוסט אפשר לעשות מאחורי הפוסט, ומאחורי הפוסט של זה הוא הכי מעניין.. יצא השגחה פרטית, כי לא כיוונתי להענות להזמנתך..
מה שכן,
אם יש בנות שיעניין אותן נושאים מסוימים ורוצות לשאול שאלות, בשמחה רבה!:)
תזמיני משהו לפעם הבאה;)
בהשראת אנגלית הלוב יו?!:)
הדדי לחלוטין!
ממ צמרמורת..
מזכירה לי ככ משהי…
גם את מזכירה לי מישהי:)
חח סתם. אין לי מושג מי את…
רבקי שלי
את ממש מצמררת אותי.. כל פעם שאני רואה את הבלוג שלך הלב שלי נפתח.. נותן לעצמו מקום לכאב הזה של היתמות.. הכאב הזה.. חלק ממני. וכל הזמן אני דוחקת אותו. מזדהה ברמות שרק את מבינה
אריאלה ממפעל הפייס?!
תודה שת פותחת את הלב למילים ולרגשות שלי..
חיבוק מרחוק… ❤
הי הי זה אראלה
לא אריאלה
???
את גיבורה!!
מרגישה אחרי חיסון…
חח סתם..
תודה נשמה:)
יואו רבקי אנלא יכולה יותר??
כל פעם יותר ויותר מזדהה איתך, וזה פשוט עצוב!!!!!!!!
פשוט די לגלות, אין לי מילים אחרות
מדהים להרגיש שיש עוד משהי בעולם שמרגישה בדיוק את התחושות שאני חשה אבל כל אחת והחיים שלה.
אין, הכוחות שלך זה פשוט הערצה והשראה איך להתמודד עם היתמות בגבורה ובחי להתבייש
אוהבת אותך!!❤
תראי מה זה… מי היה מאמין שאנשים ירגישו את אותן התחושות והרגשות…
חברות לכאב…
יש משפט שאומר – "יום אחד, הסיפור הקשה שלך יעניק השראה למישהו"
אז תמשיכי הלאה.. את לא יודעת מי מסביבך שואב ממך כוח והשראה…
גם אני אוהבת❤
אויש רבקי,
מתוקה שאת, איך שאת עונה לכל התגובות 😉
את נשמעת אחת מיוחדת, באמת!
חח תודה!
גם את…!
ואו מדהים!!
ריבקי את כותבת ממש מושלם !
אין עליך אוהבת את הפוסטים שלך את גיבורה ….
תודה!
איזה כיף לי! 🙂
וואי רבקי את פשוט מדהימה אותי כל פוסט מחדש
כ"כ נמסה מהשיתוף והפתיחות
אני לא יתומה ב"ה אבל את כ"כ הצלחת להעביר את ההרגשות
ברמה שאני פשוט מצליחה להבין אותך ולהרגיש אותך!
יש לך עוצמות מטורפות
ומעריכה אנשים אופטיים כמוך!!!
השארת אותי בלי מילים…
תודה!
ב"ה
רבקי, יפה שאת ככה כותבת פתוח ואמיתי! גאה בך!
אני יודעת שזה קשה ואפילו קשה מאוד. לכתוב, לשתף ולהראות את הכאב! כי… כן!! יש בנו – היתומות, מעלה גדולה שלאחרות אין (לא לקנא.. כן?!) למרות החוסר הרב שאנו חשות כל יום ביומו…
אוהבת ושותפה לכאב שלך!!!!! ויש מי שאיתך תמיד!!!!
אין לי מושג מי את אבל התחברתי…
נכון..
תאמיני לי שאין במה לקנא בנו.. אם כבר ההפך;)
גם אני שותפה לדרך שלך…
אולי אנחנו מכירות. לכי תדעי.
וגם בלי להכיר, יש משהו שמחבר בינינו:)
ב"ה
זו שוב אני – חני…
רק רציתי להביא לך טיפ שעוזר מאוד (לפחות לי)…
אני חושבת, מתבוננת ומגיעה למסקנה שאם אבא שלי לא היה נפטר לא הייתי מגיעה למקום שאני עכשיו…
מסקנות, התנהגות ובגרות…
ההסתכלות כ"כ שונה על העולם ובהרבה יותר בוגרת!
אני כ"כ שמחה בניסיון שלי ואיפה שאני עכשיו!
אם לא הייתי עוברת את מה שעברתי לא הייתי במצב הזה בכלל!!!!
קיצער… להודות שההתמודדת לקחה אותנו לאופקים אחרים לגמריי!!!
וואי.. ה'!!
אני קוראת את הפוסטים שלך בקביעות ולא יכולה להבין איך את שורדת!!
נסיון גדול! אבל איך שאמרת שעם הנסיון מגיע גם הכוחות!!
את גיבורה רבקי!! ?? איך שאת מגיבה בקלות לסובבים אותך כשהם שואלים על אבא שלך! לפחות זה נשמע שאת מגיבה כ"כ בקלות..!
את בנאדם מדהים!! איך שהצלחתי להכיר אותך מהפוסטים שלך!!! שולחת לך חיבוק חם ממני!! מקווה שתקבלי אותו!!????
באמת זה לא קל. מאתגר כבר אמרנו?!
אז זה כל העניין, שאני לא שורדת.
אני חיה. ולבחירה של לחיות את החיים אחרי המוות, יש לזה משמעות עמוקה.
לשרוד זה בעצם לחיות מתוך נרדפות ופחד…
כשאנחנו בוחרים את החיים שלנו, אנחנו לוקחים אחריות על איך שהם יראו. אז אני לא שורדת…;)
גם את בנאדם מדהים.. אם הצלחתי להכיר אותך מהתגובות:)
קיבלתי את החיבוק. תודה יקרה!
וואו רבקי.
נשארתי ללא מילים.
אבל בכל אופן אני אנסה לגרד אותם מאן שהוא…
את מדהימה!!! מדהימה ברמות!!!!
זה הפוסט הכי מהמם שהיה לך בסדרה הזו (ויש לך המון פוסטים מהממים, ככה שזה מחמאה עוד יותר גדולה!!!)
שתדעי שבזכותך אני מעריכה את החיים שלי כמו שהם!!
אם בבית שלי יש זמנים שאני מתעלמת מהקשיים וממשיכים הלאה, שתדעי שזה חלק גדול בזכותך!!
את מדהימה!!!
מחכה לעוד פוסטים שלך!!!
מבינה אותך.
לפעמים באמת אין מילים.
לא תמיד צריך להגיד משהו.
אבל תודה שזה חשוב לך כן להגיד.. כי זה מחמם את הלב שלי:)
אני ממש שמחה לשמוע.. וזה מרגש אותי מאוד!
אבל עדיין, אל תקטיני דברים בגלל שאני סיפרתי שאצלי הם בכלל לא קיימים.
מגיע לך לפעמים להתמרמר, להתלונן ולחיות את החיים.
תאמיני לי, שמידי פעם אני גם עושה את זה ביני לבין עצמי… זה חשוב להתפתחות תקינה:) אבל תמיד חשוב לעלות למעלה ולא לשקוע..
גם את מדהימה!
בעז"ה עוד יגיעו:)
שאלה:) אם אחרי כל שאלה 'מביכה' לא יתנצלו ויהפכו את זה ללא נעים, זה עדיף? זה לא יהיה חסר רגישות בעליל?
דבר ראשון עצם זה שאת שואלת מרגש ומשמח אותי מאוד!
הנה אחת שהבינה שאני רוצה ושאשמח לענות.
מה שאני אענה לך תקף רק אלי כי כל אחד חווה את עצמו שונה ולכן התגובות עליו יהיו שונות…
אין מה להתנצל. נקודה.
הבוחנת עשתה משהו רע כשהיא שאלה את השאלות שהיא היתה אמורה לשאול אותי?!
לא.
החברות תכננו להציק ולהכאיב לי כשהן שאלו מי מההורים יוכל להעביר את הכסף?
גם לא.
(התנצלות מגיעה אחרי מעשה לא טוב, ופה אין מעשה לא טוב..)
מה שנשאר במצב כזה (אצלי. אלא אם כן תבוא עוד מישהי שתזדהה) זה פשוט לזרום.
הבוחנת לא המשיכה לשאול. והחברות צחקו איתי והמשכנו הלאה בחיים… מבינה?
אין פה עניין של חוסר רגישות. זה נתון מהחיים ועכשיו יש לחשוב איך להתמודד איתו… אם את רוצה לחפות על רגש הרחמים שעולה בך בעקבות הידיעה שהעומדת לצידך היא יתומה, את יכולה להגיד – 'אני אשמח לעזור לך אם יש משהו שיוכל לעזור לך'… או להתעניין. מתי זה קרה? מה זה קרה? בקלילות ולא מתוך רחמים. אנשים לא אוהבים שמרחמים עליהם.. (רובם…)
אם לא הובנתי ויש לך עוד שאלה\ות אז בשמחה.
אני תמיד פה:)
רבקי,
את פשוט מיוחדת!!
כתיבה כל כך מהממת ונוגעת.
כמה שאני מזדהה איתך, אוי כמה.
מוצאת את עצמי לפעמים מתבדחת על כך, כשחברות סביבי לא בדיוק יודעות מה לומר,
מעולם לא חשבתי שזו תופעה רווחת אצל כל אלו שחוו אובדן.
אוי, התחברתי כל כך!!