לא מבינים אותי
תמיד הייתה לי יראת שמיים בצורה מוגזמת,
כאילו זה טוב כע?!
אבל יותר מידי מוגזם לדעתי….
ופתאום התחלתי לשמוע על דברים שלא ידעתי ולא שמעתי עליהם קודם…
סדרות…
שירים….
זמרים…
אופנה…
אינסטגרם…
וכאילו באלי גם…
אבל אחרי שעשיתי חלק מהדברים וזה,
פתאום זה נראה כזה מסריח בוא נגיד,
כי זה באמת עולם שיקרי שכל מה שהם עסוקים בו כל הזמן, זה בעצמם.
ועדיין לא הפסקתי לגמרי עם הדברים האלה.
ואני נורא רוצה להפסיק עם זה!!
אבל הקטע הוא שההורים גילו הרבה מהדברים שעשיתי,
אז עכשיו אני עושה בכוונה.
למרות שאני יודעת שהם הכי רוצים בטובתי וזה שהם ממש חוסמים אותי, בעצם יש בזה גם דברים טובים.
אבל תלוי באיזה אופן הם עושים אתזה.
כאילו אם עכשיו קשה לי בתפילה למשל,
אז הם יישבו לי על המוח להיתפלל ואם אני לא יעשה אתזה אז אני לא יצא מהבית באותו יום ,או כל מיני דברים כאלה.
ובאמת שאני רוצה להפסיק עם זה.
אבל אני לא יכולה שזה ככה.
יכולות אולי להציע לי מה אפשר לעשות?
כי אחרי שהם גילו את הדברים אז הם התחילו הרבה יותר לחסום אותי וזה קשה.
וניסיתי להסביר להם ולדבר איתם
אבל הם לא הבינו אותיי
אני ממש אשמח שתגיבו לי:)
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
21 תגובות
מוכר לחלוטין,
אינלי פיתרון, אולי הידברות נוקבת תעזור.?
וואי שאני שיא המבינה אותך….
זה כל הזמן קורה לי.
הם חושבים שהם שומרים עלי וממגנים אותי.
אבל הם לא מבינים שזה חונק.
אנחנו צריכות לקחת אחריות על עצמנו לבד בלי עזרה של הורים חונקים.
ברוב הפעמים כשהם אומרים לי להתפלל או לברך אני פשוט מתעלמת ובורחת בשקט.
אבל לפעמים כשאני רואה סדרות בשקט אני חושבת למה באמת אני מסתירה את זה.. אם זה בסדר אז למה להסתיר ואם זה לא בסדר אז למה אני עושה את זה???
נקודה למחשבה….
וואי לא יודעת מה להגיד לך..
אווווווווווף. זה נקודה רגישה לי. לא עד כדי כך, אבל רגישה ועוד איך.
אין לי מה לומר לך, מהסיבה הפשוטה שהתנהגתי בדיוק כמוך. ופשוט שמתי גבולות לעצמי וכרגע הם פחות משותפים במצבי הרוחני (למרות שההורים שלי הכי טובים בעולם (באמת באמת) זה תחום שאני לא חושבת שעם כל הכבוד הלחצה תבוד. והורים לא ממש מבינים את זה לצערי וחבל.)
נגעת בי נוראות. בודדים הפוסטים שאני מזדהה איתם ככה.
אולי זה נשמע רע אבל לי ירד מזה ברגע שקלטתי שאמא שלי עוברת ליד המחשב ורואה טוב מאוד שסגרתי בטילים משהו והיא לא שואלת כלום. אגב נהייתי אלופה בשולה המוקשים בזכות כל הסדרות שראיתי אבל זה לא קשור העניין הוא שברגע שזה לא משהו שצריך להחביא זה הרבה פחות כיף
משום מה נראה לי שלא ממש עזרתי
תתנתקי רגע ממה שהם אומרים ותעשי עם עצמך. עזבי אותך.. שיחשבו שהשיטות שלהם עובדות עלייך. מה כפת לך?..
את מזכירה לי את אחותי ?
כשאני לפעמים לא מתפללת לא יושבים לי על המוח, אבל כשהיא?
בהחלט כן!
וזה ממש כואב לי, למה גם לי לא חופרים? למה רק לה?
אולי אצלה זה קצת שונה, כי היא לא נכנסת לזומים ואני לכל הזומים, אבל עדיין מפריע.
* * *
טוב בתגובה הבאה אכתוב את העצה שלי כי ראיתי שאני עוברת את ה10 שורות ?
דברי איתם!
הסברי להם!
אני חושבת שזו הדרך הכי הכי נכונה לעשות.
אם קשה לך פני אל פנים, אז מכתב.
יכול להיות שעכשיו הם בכלל לא מודעים לקושי שלך (הם כן מודעים אבל לקושי הספציפי הזה- כנראה שלא)
בשלב הזה הם ישקלו בינם לבין עצמם מה לעשות.
ועכשיו? מה שנשאר זה קבלת עול.
מה שיחליטו- ____…
מקווה שהבנת ומקווה שלא כתבתי יותר מדיי נוקב.
ואם כן- סליחה. רוצה רק לעזור לך ?
??
מזדהה!!
ואוו איזה עצוב?
נראלי את פשוט צריכה לדבר איתם ולהסביר להם שקשה לך איך שהם חוסמים אותך ופשוט לדבר איתם על הכול
מלא מלא הצלחה❤❤❤❤❤
וואו, מבינה אותך.
את בעצם סוג של רוצה לעשות בדווקא ולהוכיח להם שאת לא שמה על המחסומים.
אבל תחשבי מה טוב לך וחבל להפסיד רק בשביל תחושת הנצחנות.
אמממ…
לדעתי שחררי, תני לדברים לזרום…
אולי יעבוד אולי לא.
תנסי.
זה בקשר להורים.
בקשר לעצמך, שימי לך גבולות ברורים שאותם בחיים לא תעברי… ותשמחי שאת רוצה לחזור להיות מי שהיית, כי אני כבר לא…
מזדהה קשות.. אני עכשיו אחרי מערכה מתישה ובא לי לא יודעת מה לעשות כבר…
בא לי בזמן תודה?
אוף,
עצוב לי לקרוא את שלא מבינים אותך,
גם אני הייתי במקום הזה, וסמכי עלי, תצאי משם כמה שיותר מהר.
את מהממת,
ובסדר, את יכולה לטעות, אבל כל הקטע זה שאת מתקנת לאחר מכן!
שאת עולה, ומטעיות לומדים.
את מדהימה,
תיהיי חזקה, אם ההורים שלך עושים לך את זה, תדעי שהם עושים את זה רק לטובתך!
אל תפחדי באמת,
תאמיני שה' יציל אותך, רק תתפללי עליו.
אני מתפללת עליך,
באמת אני דואגת לך.
תוכלי קצת לפרט עוד?
אוהבת❤️❤️❤️
את יודעת מה יפה בעניי,
שאת אומרת שזה רע!
אבל נשמה, זה רע אז תצאי משםם, אל תתני באמת ליצר הרע, להישאר שם.
תברחי,
כי באמת, זה בשבילך.
אוהבת❤️
זה מעצבן שמכריחים אותך לעשות משהו, לכן את לא עושה.. את רוצה שיתנו לך חופש, שזה יבוא מימך- התפילה או כל דבר אחר, כי את כבר הבנת למה זה לא טוב לך, ואת רוצה להשתנות.
אבל זה שהם מכריחים ויושבים לך על הראש זה מעצבן ומעורר בך כעס..
אז תסבירי להם שאת רוצה שיתנו בך קצת אמון, שאת רוצה להשתנות, אבל כל ההגבלות שהם עושים לך מרחיקים אותך מהרצון לעשות את הטוב..
מקווה שאמרתי דברים נכונים..
אז המון בהצלחה נשמהה
מציעה לך לדבר איתם פתוח ואם זה קשה לך נראלי שלכתוב זה מצוין… אני יודעת שזה לא קל אבל כנראה שהם לא מודעים שזה הגיעה למצב שאת מרגישה חנוקה.. מענין אותי בת כמה את.. אולי הם לא קולטים שגדלת והגבולות אמורים להשתנות.. תסבירי להם שזה לא מקדם אותך בעבודת ה' אלא ההיפך..
בהצלחה רבה רבה!❤
מזדהה חלקית, כנראה לא עוזר לך.
וואי
לפעמים מרוב שההורים אוהבים אותנו ורצים שיהיה לנו טוב הם מנסים לעשות את זה בדרכים לא הכי מוצלחות.
עצה שלי,
את רוצה לצאת מזה, נכון?
תקבעי לעצמך מטרה שאותה תכבשי עד זמן מסוים(לא משו מידי גרנדיוזי) ותכבשי אותה לאט אבל בטוח.
ואת כל ההערות מסביב תשימי על 'השתק'.
מה זה אומר?
נגיד ומעירים לך, תשתקי(זה קשההההה אני יודעתתתת) ותעבירי נושא או משו כזה ותגידי לעצמך שאת עובדת בשיל עצמך ובקצב שלך בלבד ושאחרי הכל כל ההערות המעצבנות האלה באות באמת מאהבה.
המון המון הצלחות יקרה.
אני אומרת שההורים שלך צודקים לגמרי. סורי, לא בקטע רע בשבילך כן? אבל אני מבינה אותם וגם מסכימה איתם.
את יכולה לנסות לדבר איתם, להסביר להם מה קורה איתך, שאת בדרך לעלות אבל קשה לך להתנתק בבת אחת, הם בטוח יבינו
מזדהה מרמות מטורפות.
אצלי דיברתי עם ההורים והסברתי להם, והם שיחררו. אני מציבה גבולות לעצמי ומודיעה להם כשאני פורצת גבול חדש.
הם לא מבסוטים, אבל הם יודעים שאם הם יחנקו אני אלך יותר רחוק.
בעיקרון אני טיפוס אופי שלא מקבל מרות ועצמאי, ואני מעדיפה לפלס את הדרך שלי בעצמי, והם מבינים את זה ומשגיחים מרחוק.
דברי איתם אהובה. אולי עם יקשיבו. ואם לא, תנסי להתקדם לאט לכיוון הטוב. לבד.
לאט, אבל בטוח.
המון הצלחה יקרה. מחזיקה לך אצבעות. ♥️