גם לך יש בלאק אאוט במבחנים?

תני כיף
אז הנה, עוד מעט זה מגיע. והאמת, אולי אני לא כל כך מעודכנת.
אולי זה כבר כאן. תקופת בגרויות מוצלחת וקלילה לכולן!
מגיעה התקופה שבה כל תלמידה מן המנין שולפת אל אוויר העולם את הנשק המוצלח שעמלה עליו מזה כמה חודשים- מחברת מסוכמת (פלוס מינוס, עם כמה אזני חמור וקישקושים בעמודים האחרונים..).
בגרויות, מתכונות, ציוני הגשה ומה שבינהם.
אם תרשו לי להגיד משהו, את האמת ורק את האמת- שום מקצוע, מורה, תרגיל, או מבחן, לא שווים את העצבים שלכן.
עוד ביסודי ידעתי למלמל בדחילו ורחימו את המילה שסימלה לי את סוף העולם: בגרויות.
נרד לשורה התחתונה- כיום אני באמצע שנה א' ללא פגיעות שכליות או פיזיות ב"ה, ישתבח שמו.
ומה קרה בין אמצע כיתה י"א עד עכשיו? בבקשה:
אני לא יודעת אם אז אמרו לי את המיתוס הזה בשביל להרגיע או להפך, אבל השמועה טענה ש "כיתה י"א יותר קשה מכיתה י"ב". טוב, יש צדדים לכאן ולכאן, אבל זה לא המקום לפרט.
אז חרשתי, שיננתי מילמלתי וגרסתי את כל החומר. כל תורת הגאומטריה הייתה בתוך מעיי, ושלא נדבר איפה היו ממוקמים חיים ויצמן, הרצל ושאר מרעין בישין…
שעות השינה היו ממני והלאה, לעומת זאת פצעי הבגרות (שעל שמם כן הם) חתמו חוזה על המצח.
כל יום למדתי עם חברה אחרת במקום אחר. פעם זה היה בגן משחקים ופעם אחרת בתוך אוהל שאילתרנו לעצמינו (שלא היה מבייש שום בדואי נווד)
שיננתי את החומר ישר והפוך עד שהוא נשפך מהאזניים…
אבל ידעתי תמיד שאיכשהו בדקה ה90, הכל יתפקשש.

ביום המתכונת/ הבגרות כשכולן יושבות עם עט פיילוט כסוס בין השיניים, אני יושבת עם דופק לב 300 בערך וידיים רועדות.
בטח אתן מכירות את התופעה אז אני לא אלאה אתכן בתיאורים. בלאק אאוט (חישכון בעברית).
כשהחומר מוכן ומזומן לפרוץ החוצה אל שורות הבחינה, אבל משום מה, הלחץ והפחד גוברים על הידע.
אז אם גם את "בלקאאוטית", תני כיף, זה הזמן לדבר על זה תכלס.
חקרתי ומצאתי, ותסמכנה עלי. שום שיטה לא תעזור לכן (כן, כולל שינה עם רגליים למעלה, בליעת כדורים, מלח מים המלח ובוץ מההימלאיה). חתום וסגור.
כל השיטות האלה, הן שלב ב. בואו נתחיל מההתחלה.
הדרך הראשונה תלויה אך ורק בכן.
להגיד לעצמך: אני יודעת את החומר. אין סיבה שאכשל, וגם אם כן, למי זה מזיז בדיוק? אני יודעת כמה אני טובה ומוצלחת (גם בלי המבחן הזה) למדתי מספיק, עכשיו זה בידי הקב"ה.
קצת אמונה חברות..
פעם הגיעו כמה מתנגדים אל אדמוה"ז ואמרו לו שהחסידים שלו "משחקים אותה" כאילו הם חסידים גדולים. אדמוה"ז ענה להם- אם כך, יתקיים עליהם מאמר הגמרא. הגמרא אומרת שמי שעושה את עצמו עיוור, סופו שיהיה עיוור וכו'. לכם גם החסידים שלי שעושים את עצמם חסידים, סופם שיהיו חסידים.
לכתחילה אריבער. שימי את עצמך במצב שלמעלה מההגבלה שנראית לך. את למדת, את יודעת, את עשית מהצד שלך, תני לקב"ה להיכנס…
ולמה אני כל כך בטוחה?
כי במשך כל כיתה י"ב ניסיתי להכניס לעצמי את זה. סופו של דבר, זה עבד. אני לא אמשיך ואפרט על הבחינות בכיתה י"ב, אבל אני כן אעביר את המסר:
אין סיבה להתעצבן על המורה או המבחן. תחשבי, שהקב"ה בכבודו ובעצמו תכנן את הסיטואציה הזאת, והדבר היחיד שיכול להשתנות בסצנה הזאת- זו את בלבד.
המורה והמבחן לא ישתנו. אלו עובדות נתונות בלתי ניתנות לשינוי שצריך לקבל אותן כמו שהן. אבל את כן ניתנת לשינוי, אם להרגיש קטנה וחסרת ערך שנתונה לחסדים מחברות או שליפים למינייהם, או להרגיש חזקה, שיודעת את מה שצריך לדעת וששום שאלה לא תעלה את לחץ הדם שלה.
לראות מה עושים עכשיו, מה אני כן יודעת, ולא להתבכיין ולחשוב על מצב היפוטתי בו המבחן היה ברמה של כיתה ג'.
תאמינו לי, כשהעצבים והחששות נעלמים, אוטומטית הבטחון והידע נכנסים וממלאים את המקום.
צודקות, זה לא טריק ושיטה מהירה (כמו שאמרתי, בוץ מההימלאיה ומלח מים המלח הם שלב ב). כי במציאות, כשרוצים משהו, צריך לעבוד עליו כמו שצריך.
אז נכון שקלחת הבגרויות תתחיל קצת יותר מאוחר, אבל בכוונה כתבתי על זה דווקא עכשיו, כדי שאת העבודה יהיה אפשר להתחיל כמה שיותר מוקדם.
כשהאמונה גוברת, האגו פוחת, והשמחה מתעצמת- הקב"ה נכנס. ובמילא הכל נהיה טוב יותר.
עכשיו, אפשר לברך את כולן שוב: תקופת בגרויות מוצלחת וקלילה לכולן:)