בקרוב נטעם?

מהטוב הזה.
עולם מוזר, אכזר,
לא מוכר.. אולי אפילו מנוכר.
הצעקות, הדמעות,
את הלב מקפיאות.
ולא רק מהזיכרונות.
פתאום כל רגע מקבל משמעות,
והכל מתחבר כמו חוט,
השמיים המטושטשים פתאום מתבהרים.
אור גדול, לא רק בשירים.
השמש זורחת בעוז,
אור הגנוז הופשר,
עולה ומתגבר קול השופר.
פתאום כבר לא קר,
האוויר משכר, הראש מסתחרר,
רואים את קול ה' מדבר.
ופתאום כל הנשמות שהכרנו מהנרות מהלכות ביניינו.
ומשב רוח קליל ממלא את לבינו.
מי האמין? שתעלם ההרגשה הקשה?
מי חלם שקיימת כזאת תחושה טוב?
אין כלים להכיל את התקווה, השמחה והאהבה..
שנזכה בקרוב לטעום מן הטוב הענק הזה.