הללוש

הכל התנפץ לה מול העיניים, ברעש מחריש אוזניים. קבר אותה חיה תחת השמיים.

אבא מתי תחזור? הלב שלי קפוא מקור. החור השחור כבר מזמן הפך לבור, ואין טיפה של אור. הכל כבוי, דממה שוררת, האדמה תחתי סוערת, ואני

ושוב היום הזה מגיע. יום שמזכיר ימים, שבועות וחודשים של מלחמה. מלחמה עיקשת, על החיים בפועל ומה שבתוכם. הזיכרון שדווקא כאן מתעורר, הכאב שאת הלב

נקטפת באמצע החיים, איש לא חלם

מתי תחזור אלי אבא?
אתה תהיה בחתונה שלי?

אבא! הבטחת!
להשאר עם בתך- שכה אהבת.

אני לא יכולה יותר!! אבא!! תעזור לי להתגבר!!! החג נגמר. הסוכה- פורקה. בראש השולחן היה כיסא ריק, בוהק, זועק!!! אני רוצה לראות אותך!! להרגיש אותך!!!

הזמן לא עוצר, כואב ודוקר. אני כבר פחות חושבת אבל עדיין אותך אוהבת. דמעות כבר הפסקתי להוזיל, הגעגוע לא מועיל. רוצה להוזיל דמעות כמים, כמו