"העיתון צריך לרדת לדפוס עכשיו!!" הקומה למעלה עמוסה, סגן העורך מזרז את כולם, מהנהן לי לשלום במהירות וממשיך הלאה בריצה.
"תזדרזו" הוריתי גם אני, הדד ליין עבר ובאמת מתחיל להיות לחוץ.
ליד החדר הקטן, ששמי ותפקידי התנוסס על דלתו באותיות זהב, חיכה לי ידידה. לרגע תעתעה בי המציאות, כאילו לא קרה כלום. הוא עמד שם כמו פעם, משתלב עם הדלת עם התפקיד שחלקנו.
אחרי שניה התאפסתי, דברים כן קרו. סקירה מהירה של חברי לשעבר הפתיעה אותי, הוא השתנה. המבט בעיניו, העמידה, החיוך. הוא הפך כמעט אחר.
"היי" ידידה חייך חיוך קטן שלא הכרתי.
"מה אתה עושה פה?" הקול שלי קריר, ככה יצא לי.
"באתי לדבר" הוא הצביע על הדלת, לא נוגע. אולי כאב לו טרטוריה שסימנתי, מרום. מנכ"ל.
"תזדרז, אני צריך לעבור על העיתון שיורד לדפוס" התחרטתי רגע אחד אחרי, הכאב הדק שעבר לו בעיניים בלבל אותי. משהו בי רצה שיכאב, שיתחרט על מה שעשה, הפתיעו אותי המילים שיצאו לי, פגעו בו, לא הייתי צריך.
הוא התיישב מולי, סוקר את החדר שהשתנה הרבה, כמוהו, כמוני.
"מה איתך?"
"אני בסדר" עדין קר, לא סלחתי לו, הראשון שאיבד לי תמימות.
"יופי" הוא חייך את החיוך החדש "אני… באתי לדבר איתך… אממ אני נוסע בתחילת שבוע הבא לחו"ל" הוא בלע את רוקו. "אני לא יודע לכמה זמן עדיין, אולי שנה, מתי שאוכל לחזור".
"ת…תהנה" הייתי קצת המום, הצורך שלו במרחק מובן, אבל שנה זה לא קצת מוגזם.
"באתי שוב לבקש סליחה" הוא המשיך "אני יודע שקשה לך לסלוח לי, אני מבין את זה. עשיתי טעות, אני באמת מצטער על זה אני פשוט…לויודע…היית חבר טוב" קולו ירד.
שתקתי
"לאן אתה נוסע?" שאלתי אחרי כמה שניות יודע שלא לזה הוא מחכה.
"ל'אוקן'"
"אמא שלך בסוף הסכימה" חייכתי. ידידה חלם על זה שנים, ארץ האוקיינוסים שופעת מים, לא רחוקה מידי מהארץ שלנו, המבורכת באדמה.
"כן" הוא צחק "בקושי"
"שמעתי שיש שם זריחות מדהימות" לילך סיפרה לי, זריחות בסקאלת צבעי הקשת, היא תטוס מתישהו.
"ערבה משגעת אותי עליהן"
"ת..תשלח לי תמונות, טוב?" מצאתי פשרה, לא סולח, מנסה.
"בטח, אני אשלח" הוא חייך, מבין, מקבל. תודה בעיניו.
אחרי שליוויתי אותו נזכרתי בלילך, כשהיינו קטנים היא הייתה מספרת לי כול דבר חדש ששמעה, לפעמים הייתי יודע כבר, לפעמים לא. תמיד עשיתי את המבט המסתקרן. יודע שהיא אוהבת את זה, לתת בי בינה. ככה ידעתי אגדות ישנות, מזלות ותורות עתיקות. פרטים שעינינו אותה. פעם אחת היא חזרה עם עיניים נוצצות סיפרה לי על יין ויאנג. זקן סיני שחצה כדור לשניים חצי לבן נגוס שחור חצי שחור נגוע לבן.
בכול רע יש טוב, בכול טוב יש רע. אין שחור לבן.
"אורי, תחליף מיד!"
"מה רע בחולצה הזאת?"
"מישהו יכול לעזור לי עם הפגע האופנתי הזה"
"וואי את חופרת"
"אתה מעצבן"
"מסכן דן ככה את רודה בו?"
דן הנהן מאחוריה, צוחק.
"תפסיק לעזור לו"
"מה הבעיה בחולצה הזאת?" דן נסה בכול זאת.
"אחח נו באמת נגה אולי קצת עזרה פה, אח שלך הולך להיפגש עם החולצה המחרידה הזאת".
"נווו נווו" נגה עם סיכות בפיה שללה בתוקף את החולצה המדוברת.
אורי הסתכל על אימו, מיואש "לא יכולתי לקבל קצת אחים?"
קווזיאר צחקה "תקשיב להן"
"אוי נו באמת, היא נוחה לי".
"בוא לארון מיד" היא משכה אותו, ואת דן. משביעה אותו לצדד בה.
אחרי כמה דקות, אנחות וצעקות קלות אופק יצאה מרוצה, היא לא תיתן לאח שלה לפשל.
"אורי הסתכל במראה, טוב אם היא אומרת…"
"תקשיב לה" דן חייך "היא מבינה בזה"
אורי צחק "אחותי חינכה אותך טוב"
"אל תדאג גם אתה תיפול בזה בלי שתרגיש אפילו" דן התיישב על המיטה "נו… איך אתה? לחוץ?"
"האמת, קצת. כאילו פעם ראשונה… וגם… אתה יודע עד עכשיו לא נפגשתי, לא חשבתי על להתחתן, אני די אוהב לטייל, לנסות, פרפר. אני צריך מישהי שיתאים לה".
"משפחה זה דבר נהדר. זה לא דבר שכובל אותך, זה דווקא דבר מחזק, נותן גב למה שאתה אוהב לעשות. אפילו אם הטיולים הליליים שלך התקצרו, או שתפחית בכמות, זה שווה את זה".
אורי הנהן "אני גם באמת חייב להתאפס"
דן צחק "יאללה תזדרז, אל תאחר"
אורי מיהר לצאת "ביי, ו… תודה אחי"
"בהצלחה".
בדרך, אורי חשב על דן, אחותו עשתה בחירה טובה, הוא בחור נהדר וכול כך כיף וקל לו לדבר איתו, קצת מפצה על האחים שאין לו.
הוא כתב בוויז את שם המקום, גן הפרחים. הוא מכיר אותו, כמו את רוב המקומות בארץ, הוויז לקח אותו דרך כביש ישן, הוא הופתע שלא נסע בו מעולם, כביש נוח ונוף מדהים, אורי נהנה מכול רגע.
אז ככה זה מרגיש לנסוע בדרך חדשה. מרגש.
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
14 תגובות
איזה פרק חמודיייי
אגב, כל הסיפור כתוב?
כמה פרקים נשאר לנו?
תודה, אני גם חושבת שהוא חמוד.
לא הסיפור לא כולו כתוב אבל לפי ערכתי בערך שני פרקים וסיימנו
ממש מבאס אותי, היה לי כיף לפרסם כאן.
איזה פרקק יפהה
מחכה לכל פרק שלך!
תודה לך, כיף שאת עוקבת.
ואווו ג’ינג’ית.
פרק שלמות😍
אהבתי את ההתחלה שכתבת בגוף ראשון.
וגם את ההמשך מושלם.
ואני כבר מחכה לפרק הבא!!
ואגב פרק 40!!
שיאוו🥳
איך מרגיש לך עם זה שכתבת כבר 40 פרקים??
גאה בעצמך?
כי אם לא את חייבת להיות!😁
היי ירוקת, מה עם הפירוש שלך לאימוג'ים??
מחכה במתחחח
תודהה
כן, רציתי לגוון וגם בתחילת הסיפור היה פרק עם מרום וידידיה והוא סופר מגוף ראשון אז כבר המשכתי…
פרק 40. בקושי מאמינה! אני זוכרת שכשביקשתי מחני לפרסם אז כתבתי לה שיהיו בערך 24 25 פרקים
אולי זה באמת הזמן להתנצל…😏
אני כן גאה בעצמי, לפני שנתיים כתבתי רשימת חלומות עד סוף התיכון, רובם כבר נמחקו ועכשו מצטרף עליהם החלום- כתיבת ספר.
ירוקה, אין עלייך.
חמוד חמוד חמוד!!
איזה פרק מווווושי.
לוידעת אפילו איך לכתוב את זה, אבל יש לך איזה חוש כזה לרתק אנשים.
באמתתת. במיוחד אנשים כמוני, חובבי-ספרים-מושבעים. אעעעע😂
בכללי הכתיבה שלך מיוחדת.
וואי תודה לך, מחמיא לי מאוד.
חוש לרתק אנשים.
אולי, הלוואי, נשמע לי חוש מעניין.
אני שמחה שאת נהנת.
אני מתלבטת אפ הפרק הזה יכול לקבל אתת התואר
👑הפרק מספר אחת עד כה👑
זה יפה רגעים של סליחה
יש בהם אומץ
הרבה אומץ, זה ממש לא קלל
ותודה שאת משאירה לנו שחור ולבן בכל דמות,
זה אנושי כ"כ.
עכשיו אני צריכה לדבר עם מרום
הוא טוב
ובתוך הכעס שלו
הוא מצליחה לראות את ידידיה
מה שהוא צריך(וזה לא באמת מגיע לו…)
עבר בגנים מהכותבת שלו😉😋
.
דייי נעלמות לי המיליםםםםםם
😭😭
ואני אוהבת את הפרק הזה מאוד!!
ואני לוידת איך לבטא……………….#בטון מתוסכללללל
משפטי הפרק🎉🎉🎉
*בכול רע יש טוב, בכול טוב יש רע. אין שחור לבן.(הלוואי שתמיד תמשיכי לראות ככה את החיים…)
*לא נוגע. אולי כאב לו טרטוריה שסימנתי(לוידת לה,זה אפילו לא משט אבל מצאתי תצמי קוראת אותו שוב ושוב)
*אז ככה זה מרגיש לנסוע בדרך חדשה. מרגש.(גם אותו לוידת למה.)
וואי הסיפור התגעגע לתגובות שלי (את רואה לפעמים אני גם יודעת להחמיא לעצמי😉)
ולא באלי שהסיפור הזה יגמררררררררר
פששש… מישהי באה לבקר… יקרתי לא נשאר לך הרבה זמן לחרוט את תגובתייך, אז טוב שאת מבקרת לפעמיים.
בכול מקרה, הפרק שהוכתר כראשון מבחנתי היה ההפסד של ללילך, הוא לא היה מעניין במיוחד או כתוב טוב אבל הוא היה בשבילי עם הכי רגשות.
הפרק הזה במקום השני חד וחלק.
בכול מקרה, סליחה לא באה ברגע, היא לוקחת זמן ויש אפילו משפט אומר שבני אדם לעולם לא סולחים באמת. או לגמרי. לויודעת.
מרום מנסה, לפחות.
שחור, לבן, למה לי להצטמצם בינהם…?
בכול מקרה, כיף שהגבת, בהחלט התגעגענו ואת לא מבינה כמה עצוב לי שבין הקוץ לפרח נגמר, הוא זה שהחזיק אותי כאן. חבל לי.
ג'ינג'ית
אפשר להזמין אצלך פוסט?
אולי תכתבי על נושא שלישיית חברות וכל מה שזה אומר…?
זכור לי שכתבת על זה איזו תגובה יפה, ובאלי בהרחבה יותר…
אם את כותבת, אשמח שתבקשי מהמערכת שיזרזו את העלאת הפוסט
תודה לך
אני אנסה, מקווה שבקרוב…
אבל אל תבני על דברים חכמים יותר מידי…
יווו, תודה
נשמה, בלי לחץ…
כל מילה בנושא תשמח אותי…
מחכה..
אה,
גם אחת החברות מוסרת תודה…🙃
איזו סתומה אני, מגיבה כאן ולא כותבת לך על הסיפור😒
עמוס לי מידיייי….