אתכפיא?!

לא מה שחשבת
מושג ידוע בחסידות ואנשים ניפחו את זה למושגים מוגזמים… פשוט חושבים שאתכפיא זה 'צום תמידי' , מחיקת הטעם המתוק מהפה.
חד וחלק, אפילו ילד קטן יכול לעשות אתכפיא, וכן זקן בן מאה.
אם מסתכלים לעומק העניין-
אתכפיא זה בסה"כ אומר לנגוס בדבר הטעים ביותר בעולם ולומר "ה' אני בשבילך מתגברת!" ומחכים עוד דקהשעה (זה לא משנה כמה זמן) ונוגסים בחתיכה השניה. זה לשתות כוס מים ולעצור באמצע ולחכות קצת שתתגברי על הצימאון (אפילו שלוש שניות!) ואז לחזור לשתות.
אתכפיא = כפיית תאוות.
אין פה אחת שלא מסוגלת לאכול באתכפיא!
פשוט לעבוד מעט שבמעט על איפוק עצמי-לדעת שלא הכל חייבים הרגע.
אין נחת גדולה יותר לקב"ה מאשר יהודי שעוצר רגע מתאוות האכילה (והשתיה!) וזוכר שיש מלך מעליו שהכל שלו. אפילו רגע אחד, רק לומר -אלוקים אני יכולה להתגבר על הרצון הזה. יש לי כח לומר לבהמה שלי לא!
כל אחת צריכה ומסוגלת לאכול באתכפיא, כמה זמן שהיא מסוגלת לחכות, לדחוק את הטעם מהפה, גם אם זה לא כזה טעים.. אם יש לך רצון לאכול אז זה רצון, וצריך לחכות עשר שניות, רבע שעה.. כל אחת כפי יכולתה.
אני כותבת בהשראת אחותי שעוד לא בת 12 ובערב ראש השנה לא הכניסה לפה שום מאכל עד מנחה גדולה (13:03 בערך).. היא מטורפת והיא נתנה לי כוחות אדירים. אוהבת אותך(קרדיט;)?

כן, אני גם יכולה לחכות עוד חמש דקות עם המזלג לפני ארוחת הצהריים!