אתה עדיין מושלם

והלוואי שתשאר מושלם
אני שומעת בכי מהחדר. מגיעה לשם ורואה את אח שלי הקטן, התעורר.
אני מתיישבת לידו והוא נרדם עליי. ככה, בשנייה (הלוואי עליי).
אבל אני לא קמה. מתוך השראה של השירים שהרגע אני שומעת (עם אוזניות. אוזניות) אני פשוט מלטפת אותו.
אחשלי. אתה קטן, לא התחלת את החיים שלך עדיין. לא עשית כלום. התמימות שלך לא נעלמה, האמונה שלך באחרים לא נפגעה.
כלום.
אתה עדיין מושלם.
הלב שלך שלם עדיין, בלי שריטות, בלי מכות. שלם.
אתם ישן בלילה בלי סיוטים, בלי חלומות רעים. נרדם מהר, ולא מפחד ממחר. לא בוכה על אתמול.
כלום.
אתה עדיין מושלם.
אתה לא נכנס לחדר אחרי מריבה. אחרי שנכנסו לך חיצים ללב ואלוקים יודע מתי הם יצאו, מתי אתה תתרפא.
כלום.
אתה עדיין מושלם.
אין לך מסיכה על הפנים. מסיכה חזקה, מברזל. לא היית צריך ללמוד איך להתגונן, איך להעיף את המילים רחוק ממך.
כלום.
אתה עדיין מושלם.
אין עליך עדיין סטיגמות שיהיה לך קשה להתפטר מהם. אין עליך עדיין דעות. אתה בתחילת הדרך, בתחילת החיים, יש לך את האפשרות עדיין לבחור הכל; מה להיות, איך להיות. אפילו אין לך את הצורך להשתנות ולחכות שאחרים יקלטו שהשתנת.
כלום.
אתה עדיין מושלם.
תמשיך להיות ככה תמיד. עם החיוך השליו, השלם. המושלם. עם התמימות. האמונה. הביטחון.
מתוך שינה אתה מחבק אותי, מחייך. ממיס.. אני מחזירה לך חיבוק וקמה. יש לי עוד דברים לעשות. דברים לתקן. דברים לבדוק.
לך אין כלום.
אתה עדיין מושלם.
ותינוק.