אם הייתי – 5

אם היית… צבע/ חיה/ מאכל/ כלי נגינה/ בד/ בגד/ כלי רכב/ נוף/ שיר/ כל דבר אחר.. (תפרצי את גבולות הדמיון שלך בתחומי דומם/ צומח/ חי) מה היית?

תחשבי טוב.. זו שאלה לא פשוטה בכלל… ותכתבי לנו כמובן למה ואיך ומה פתאום בחרת בזה:)

בוחרת נכון(?)
הייתי רוצה להיות מקק, (הייתי נותנת הרבה כדי לראות את הבעת הפנים של החברות שלי עכשיו ) האויב שלי, שגורם לי לכל כך הרבה פאדיחות..
לנסות להבין מה הוא מרגיש כשאני צורחת בהיסטריה כשאני רואה אותו 10 מטר ממני.. (יש לו רגשות בכלל??)
להרגיש איך זה להבהיל ולהגעיל את כולם
איךךךך מגעיל אותי לכתוב את זה!!
אולי עדיף להיות חיה אחרת, קצת יותר חברותית..
ועם תוחלת חיים יותר ארוכה, אה וגם צבע ומבנה גוף שונה לא יזיק
טוב, אני אחשוב על משהו אחר. חכו בסבלנות

קרדית

חושבת בקול
לו הייתי… נגיף..
יום אחד, בשלהי חודש אדר, אני שוכן אצל אדם אחד, שלבוש ברישול, רסטות ארוכות על קרקפתו וקיטבג ענק מימדים מפאר את גבו הדואב, ישר מטיול בתאילנד. אה?
האדם, שמו אמיר, בחור בשנות העשרים המאוחרות לחייו..
זיעה ניגרת ממצחו, כבר חצי שעה הוא באמצע שביל עפר מנסה נואש ללכוד מבטם של עוברים ושבים, לטרמפ..
אחרי כמה דקות אני מוצא את עצמי, עם אמיר, במונית מקרטעת, מאולתרת, לעבר שדה התעופה.
אני בתור לעליה למטוס, אמיר מתעטש מהאווירה הדחוסה בתור. אוווופסס אני מוצא את עצמי מקפץ ומנתר , הי, כעת אני על מישהו אחר, אני משפשף עיניים דימיוניות, אההמ.. האיש לא שם לב שאני עליו, טוב נו, נתיישב בזווית נוחה..
התיישבנו.
האדם משוחח עם האיש השוכן לצידו, וטיפות רוק בלתי נראות גורמות לי לעבור לאדם השוכן ליד, שמו אבי, רופא במקצועו, שהגיע לתאילנד על מנת לנסות לשפר שם את מצב בתי הרפואה, וכעת הוא חוזר משם.
הטיסה הארוכה והמייגעת הגיעה לתומה.
אבי יורד במדרגות המטוס, וכשמגיע לאולם קבלת הנוסעים, רואה את בני משפחתו האוהבים, ממתינים לו, נרגשים ואוחזים בידם שלט 'ברוך הבא' מעשה ידם, ובלונים ענקיים.. אבי מחבק את ילדו בחום, ואני, מנתר מאחד לשני , ומשאירה סימנים.
לאחר נסיעה ממושכת הם מגיעים לשכונה בה הם מתגוררים, כשהגיעו, לחץ אבי כמה עוברים ושבים, מכרים שלו, ואני ביצעתי תפקידי נאמנה, דילגתי מאחד לשני.
יום למחרת.
שירז, ביתו בת העשר של אבי, צעדה אל בית הספר שלה, בהפסקה הא שיחקה ביחד עם חברותיה, ואני דילגתי, מאחת, לשניה..
כל אחת מהבנות העבירה אותי לבני משפחתה, והם לקרוביהם ולסביבתם, וביקרתי בכל מקום אפשרי ושאינו, זרעתי הרס וחורבן בכל מקום, גם קטלתי אנשים, לא אני לא מתגאה.. זהו תפקידי..
וההמשך אינו ידוע..
אז ניתן למציאות לדבר בעד עצמה;)
נראה מה יהיה עד שהאתגר יעלה..

מוזרה
אילו הייתי מנגינה…
מנגינה כזאת רכה שמשתלבת בכל אווירה…
לא משנה מה המצב מסביב תמיד תתקבל בברכה
כל שינוי מטיב היא תקבל בשמחה
ולא תרטון על מילים שהוסיפו לה ושינו הנהימה
מנגינה כזאת שבכוחה להטיב עם כל אדם
שלא ישנה לה הסטיגמות, האופי, והיופי גם.
מנגינה כזאת מיוחדת שתובעת תקווה בלב כל אחד
מנגינה שתגרום לכל אדם להאמין כמה הוא מיוחד…
אבל במקום להיסחף אחרי הדמיונות
במחשבות לו הייתי לא רלוונטיות
אשתדל איך שאני להיות כמו המנגינה
כזאת רכה שעוזרת בכל מצב….

עוף מוזר
לו הייתי אני,
כן, אומנם ביקשו להיות משהו דומם אבל אני הלכתי על יותר קרוב מקווה שאתן מאשרות לי 🙂
אם הייתי אני- אני בעצמי בלי שום מסכות
העולם היה כה שונה ואחר
אם הייתי אני הייתי מקדישה יותר זמן לפנימיות מאשר לחיצוניות המזויפת,
אם הייתי אני הייתי בכל שיעור משתתפת
אם הייתי אני הייתי אומרת את האמת בלי שום התחכמויות
אם הייתי אני הייתי עוזרת לכל אחת גם אם החברה לא חושבת שצריך
אם הייתי אני הייתי עושה מה שאני חושבת לנכון ולא מה שהסביבה חושבת….
אם הייתי אני, ואם הייתי אני…, ואם הייתי אני…
אם הייתי אני הייתי אולי לא מחליפה מסכות כל יומיים בהתאם לאופנה (לא רק בבגדים) המתחלפת אלא פשוט הייתי- אני