המנחמים
לפרק הקודם
בפרק זה אתייחס למשהו כל כך מהותי שיש לו השפעה לא קטנה על היושבים שבעה.
אלו המנחמים.
לצערינו, גם אנחנו הצעירות, לא מעט מאיתנו הלכנו לנחם חברה שישבה שבעה על קרוב או כל אדם קרוב אחר.
זו חוויה לא פשוטה בכלל ולכן הרבה נרתעות להתקרב מראש.
לא פעם אנו שואלות את עצמינו לפני, מה נאמר? אלו מילים ינחמו אותם? האם צריך להגיד משהו בכלל או לשתוק?
יש לנו המון שאלות, שאלות בהחלט נכונות.
שאפילו, כאחת שישבה שבעה אם היו שואלים אותי אז, בזמן השבעה לא בהכרח הייתי יודעת לענות.
אז אחרי חיפוש, רציתי באמת למצוא תשובות לשאלות האלו, ומצאתי. כמובן על פי גישתו של הרבי.
הדבר הנכון ביותר, שאנו, המנחמים יכולים לעשות עבור אלה שחווים את האובדן, זה לשבת לידם, להרגיש אולי במעט את הרגשתם, לבכות יחד אתם ולכאוב אתם יחד.
גם אם יש לנו אולי מילים ומשפטים חכמים, זה לא הדבר שהם צריכים באותו הרגע, כשהם יושבים שבעה. הדבר הנכון ביותר לעשות זה לשתוק, לדמוע ולכאוב אתם. מילים אלו יכולות להתפרש אצלם כעלבון, הכאב אצלם כל כך גדול שעדיין אינם מוכנים שכאב זה יפחת.
אנשים שכעת חווים את האובדן, לא רוצים שנבדר אותם או שנדבר על דברים אופטימיים. להיפך, הם רוצים כתף לבכות עליה, רוצים לדבר על האנשים שכה חסרים להם.
ואנו, צריכים להיות שם בשבילם, להקשיב ולהשתתף בצערם הגדול, לדמוע יחד אתם.
יעזור לאבל לא שתשאלי את עצמך " אילו ה' ישמור היית במקומו, מה היה מקל עלייך?"
אלא, "מה יקל על הכאב של האבל?"
דרושה מאיתנו אמפתיה לאבלים וכאשר נוציא את עצמינו, מהאינטרס האישי ( מה היינו רוצים אם אנחנו אז ההיינו ה'ישמור), יקל אז לאבלים.
בהצלחה לכולנו ושלא נצטרך כלל להכיר בזאת כי המשיח יבוא הרגע, אמן!!
נ.ב.
מעריכה כל אחת שבאה לנחם בשבעה, אני יודעת עד כמה זה לא פשוט.
יודעת עד כמה זה כואב.
כי הייתי גם מהכיוון שיושב שבעה וגם מהכיוון שבא לנחם.
אך תדעו שזו מצווה גדולה ואין לכן מושג כמה זה חשוב!
6 תגובות
מוסיי מהמת!!!
משיח בא!!
תודה לך על זה:)
ואוו זה היה חשוב..!
מוסי,
מעריכה אותך ברמה לא מצוייה?
אחד הבלוגים הנדירים. מצריך הרבה אומץ וכוחות לעלות את זה.. יה"ר שיקוצו וירננו שוכני שוכני עפר במהרה בימינו
נכון נכון נכון!
זה בדיוק מה שצריך, כתף לבכות עליה…
אוסיף שעצם הנוכחות, ההגעה והטרחה לבוא ולהיות עם האבל ובתוך הקושי, נותנות המון כוח! עד היום אנחנו זוכרים מי הגיע לשבעה.. ומעריכים את המאמץ על זה!
הצעה שלי- אף פעם לא לוותר ללכת לנחם חברה, לא צריך מילים, רק נוכחות. ממש ככה!! ושלא נצטרך כבררררר משיח נאו!!
יתומה בעצמי את כל כך צודקת!! זוכרים ממש כל אחד שמגיע לנחם, כשחברות מזמינות אותי לחתונות של אחים שלהן, וכשזאת לא חברה כל כך קרובה או שאין לי כח אני קודם כל חושבת לעצמי כזה, היא הגיעה לנחם בשבעה? אם לא רוב הסיכויים שאני כבר לא אלך, כי אם היא לא הגיעה לנחם אותי ירד לי החשק לבוא לשמח אותה.
יצא קצת אגואיסטי וקטנוני?
מוסי, בלוג מהמם!!
ובאמת צריך המון אומץ לכתוב אותו. מעריכה אותך על זה ממש
את פשוט בנאדם בוגר בקטע אחר. לכתוב ככה בפתיחות על דבר שקרה לך בעצמך זה משהו שלא הרבה יכולים לעשות.
רואים שאת ממש לומדת מה דאת כותבת
מקווה שהלימוד הזה עוזר לך גם?
שיקיצו ורננו שוכני עפר. אינלי עוד מה לומר
אוהבתותך מלא?