אתם לא אשמים
לפרק הקודם
יש נטייה לעיתים לנו, הסובבים, להאשים את עצמינו בטרגדיה שהייתה- הפטירה.
ואנו שואלים את עצמינו כל מיני שאלות כמו
"אילו היינו נוהגים כך.. אז אולי היה נשאר איתנו עד היום?",
" אם רק היינו פועלים כך היה פחות סובל..",
"אם רק היינו הולכים לרופא ההוא אולי היה חי עוד כמה ימים.."
כל המחשבות האלו והדימיונות עם הסוף הטוב של "אם רק.." "היה קורה כך.." ששונים מהסוף שהוא הפטירה, הם הרסניים וגומרים אותנו .
מחשבות אלו גורמות לנו לתחושת אשמה.
המשפחה וכן הסובבים צריכים להיות בטוחים שעשו מה שנצרך מהם בדרך הכי טובה עבור האדם!!
והטרגדיה שקרתה זה מעבר לשליטה שלהם כבני אדם.
האמונה בזה היא חיונית ביותר כדי לסלק רגשות כאלו ודומות להן.
והאמונה זו זה להאמין גם בעיקרון חשוב מאוד באמונה שה' נתן לכל אדם תפקיד בעולם, ועד שלא יסיים את תפקידו לא יעזוב את העולם.
ונבין זאת טוב יותר מפרשת חיי שרה:" ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים שני חיי שרה"
לכאורה נראה שהפסוק משתמש בעודף מילים.. אבל כאן טומן מסר עוצמתי, שלא משנה מה זה שגרם לפטירה, הסיבה האמיתית זה כי עברו מאה עשרים ושבע שנים שה' אז החליט שחייה של שרה הגיעו לסיומן.
ובהקשר לזה יש מסר מדהים עבור החווים אובדן, אנו נוטים לייחס התרחשויות סביב הפטירה שזו הסיבה שאדם נפטר.
כמו בתאונה ואם רק האדם היה עובר כמה דק' לפני או אחרי דבר זה לא היה קורה..
אך מחשבות אלו מייסרות אותנו ולא נותנות לנו מנוח, בנוסף שמחשבות אלו שגויות.
כי האדם לא נפטר רגע לפני מהזמן שה' קבע לו ומזמן שסיים את תפקידו בעולם.
ואולי הצער הזה שפשוט הסתיימו חייו והזמן שלו כאן בעולם.
12 תגובות
תודה, מוסי.
זה מהמם.❤
מוסי.
את מהממת❤
את אדירה.
לא מצליחה להבין מאיפה נפל עלי הזכות לקרוא אותך.
כמה כוחות נפש, אלוקים. מאיפה כל זה.
תודה על השיתוף של הבלוג העוצמתי הזה שנותן כל כך הרבה כוח.
אוהבת אותך, וגאה כל כך.
בהצלחה עוד המון, ו..מרשה לי לתת לך חיבוק? רק אם תסכימי.
יה"ר שיקוצו וירננו שוכני שוכני עפר במהרה בימינו.
רגשת בטירוף?
אני שמחה שזה נותן כוח!! גם לי!
כן מסכימה לך בהחלט ובמיוחד כעת שזקוקה לזה ככ?
אמןן!!! באמת כבר שיהיה תחיית המתים, מחכה לזה ככ!!!
מעבירה לך חיבוק אוהב ו..רוטט קצת. מקווה שתרגישי.
אם את רוצה ומסכימה, תזכרי שאני פה, תמיד.
❤
באמת אמן, בקרוב מאוד.
ביינתים לא לשכוח שהקב"ה כואב ביחד איתנו, והלוואי והכאבים האינסופיים האלה יגמרו כבר היום כשיבוא משיח.
מוסי קודם כל הבלוג הזה מטריףףף
רק הייתי ממליצה לך לשים פסיק בין אובדן ל-בגישת הרבי מליובאוויטש. או כל סימן אחר שיפריד בין שתי המילים. כי זה נשמע ממש רע!
נקודה למחשבה על הקטע לשים, אך זה לא נשמע רע אני חשבתי הרבה לפני השם גם ללא הפסיק
מוסי קודם כל את מדהימה ויפה שחשב על רעיון לכתוב כזה בלוג…
את כותבת על דברים אמיתיים שאנחנו חוינו וחוות..
יש משהו במה שגלגחגןך2 אומרת חח כי אני עד שקראתי מה שהיא כתבה חשבתי שהכוונה של הכותרת שיש אובדן בגישה של הרבי ולא הבנתי איך זה הגיוני ומה הקשר בין הכותרת לתוכן..
אז תחשבי על איזה סימן פיסוק בכותרת…
ואל תפסיקי את הבלוג היפה הזה!
שולחת לך חיבוק גדול,
וממש באלי לדבר איתך סתם ככה.
❤
אני באמת אחשוב על מה ששתיכן הארתן תשומת ליבי.
וגם לי ממש בא אז אם תמצאי דרך בשמחה.
אני בכלל בקטע לפתוח קבוצה אכשהו של מתמודדות עם אובדן, זה ככ דרוש לצערינו
אני דווקא מיד הבנתי שבפוסט מדובר על הגישה של הרבי אל האובדן, וזה גם היה ברור.
אז אם את צריכה לשנות בשביל זה תגית והכל, אז לא כל כך נחוץ לדעתי.
ושוב, זו רק דעתי
מוסי.. מאיפה הכח? מאיפה העוצמה?
את מדהימה וזהו.
מעריכה אותך כלכך.
מוסי זה באמת כל כך חשוב!!!
מחכה לכל יום שלישי כדי לראות אם עלה עוד פרק לבלוג.
אין כאן הרבה שחוו אובדן ולכן אין כל כך הרבה תגובות, אבל את הבנות שחוו אובדן זה כל כך מחזק!! את לא מתארת עד כמה.
לאחרונה אני מרגישה כאב מאוד חזק בגלל האובדן, ולא היה לי מה לעשות איתו, ופתאום התחלת את הבלוג והרגשתי שהנה ה' שלח לי משהו שיעזור לי ויפחית את הכאב.
תודה ענקית על הבלוג הזה, זה כל כך עוזר לי!!