די
אוף, אני מרגישה עיוורת.
כל הבית מסביבי גועש במצוקות פרטיות ואני רואה רק את עצמי.
אני מתמקדת כל הזמן רק במצוקה שלי, רק בבעיות שלי ומצפה מכולם להתייחס אלי הכי טוב והכי מבין שיש בזמן שהם לחוצים, עסוקים ובאמת שהם משתדלים לעשות את הכי טוב שלהם במצב הנתון. אבל אני, לא רואה את זה. רואה את זה כחוסר יחס, כחוסר תשומת לב.
דיי. למה אני כזו מרוכזת בעצמי? למה אני לא חושבת שניה על הסביבה?
אני על סף חירפון מכמה שאני מרוכזת ומתמקדת רק בעצמי.
מישו? עזרה?
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
14 תגובות
למה את מרוכזת בעצמך באמת?
המלצה שלי : כל פעם שיהיה לך משהו אגואיסטי להגיד תחשבי שוב איך את מנסחת בפחות אגואיסטי.. להיות מודעת למה שיוצא לך מהפה.
כשזה יבוא תחשבי גם לאט גם על אחרים.
ואת ממש אחלה שככה את מודעת גם לדברים פחות כיפים בעצמך.
אולי כי לך עמוס מידי מבפנים??
שעמוס לנו בפנים אנחנו מנסים לפתור את כל הבלגן שקורה לנו אז ממילא אנחנו מתרכזים בעצמנו חזק ואין לנו מקול לשאר האנשים.
אני רק מעלה השערה אולי זה בגלל זה.
מקווה שעזרתי:)
זה קורה לי גם. כשאני עמוסה על סך מוות, או גם לפני.
עד שהעומס קצת יורד ואז אני מצליחה לראות מעבר.
זה הכי הגיוני שיש, אל תרגישי לא בסדר בגלל זה..
ברוכה הבאה למועדון המתבגרות בעמ?
אני לא חושבת שאגאויסטית זה המילה ?
אבל מאחלת לך מכל הלב בהצלחה
ויש רגעים שבאמת קשה להיות מרוכזים
בסביבה
אני מבינה אותך ????
לא חושבת שזה נקרא שאת אגואיסטית. פשוט קשה לך ומרוב שאת מלאה בבעיות שלך אין לך מקום לאחרים..
למה? כי את בן אדם. וזו הנטיה של רובנו.. לראות במקום ראשון את עצמנו. (וזה לא דווקא רע, ככה זה)
את חשובה לעצמיך מכל דבר אחר, וזה הכי נורמלי.
נכון שצריכים לשים לב גם לסביבה, ולא להיות מרוכזות כל הזמן סביב עצמנו, וזה את צודקת גם צודקת, אבל זה כבר לפנים משורת הדין? ודורש עבודה:(
אז אל תקחי את זה קשה, ככה אנחנו וזה הכי נכון, ואם את רוצה לעבוד על זה בטח שאפשר!
בהצלחה לך מותק!
חיימשלי אני לא רואה בעיה בלראות קודם כל את הצרות שלך ואת הקשיים שלך
אני מכירה את זה מהצד ההפוך של המטבע מה שנקרא…
ומה אני יגיד לך? זה לא נעים בכלל.
סורי אם אכזבתי בנות, שחשבו שזה נורא לגיטימי להתנהג ככה. כי זה לא!
ממ נרשמה בזאת הזדהות???
הייתי יכולה להאמין לך שאת אגואיסטית אם לא היית מבצעת כמה טעויות קריטיות כגון:
1. שימי לב כמה את מודעת לעצמך! את יודעת שאגואיסטים לרוב ממש לא מודעים, ואם כן – לא אכפת להם?
עצם זה שכל כך אכפת לך וזה תופס לך מקום מראה שאגואיסטית – את לא.
2. המממ להתמקד במצוקות שלך זה לא אגואיסטיות, זה להיות נורמלית. אני לא מכירה אותך, ואם את באמת מרגישה אגואיסטית את יכולה להתחיל בקטן לקבל על עצמך פה ושם דברים בשביל אחרים, וזה לגמרי יכול להיות: "אני אומרת חמש מחמאות בכל יום, לאנשים שונים" אגואיסטיות זה להתרכז בעצמך, את ממש לא נשמעת כזאת.
3. תנשמי לגמרי, זה ה-גיל שבו אתה מרוכז בעצמך, ותני לזה זמן, זה בסדר, את בסדר, את טובה עם רצונות טובים.
אוהבת.
אמהלה מזדהה- אבל בעצם לא.
למה? כי מצד אחד אנשים מסביבי טוענים שאני סופרר מרוכזת בעצמי. אני מסכימה עם הטענה במובן מסוים, אבל לא חושבת שזו בעיה. זה הגיל. תנו לי לחיות.
חוצמיזה שאם את שואלת אותי- אני כן רואה את הסביבה. ואני סופר אכפתית. תלוי במצב רוח.
הי, קודם כל תדעי שזה לגיטימי לגמרי בגיל הזה עם כל הלחצים הלימודיים, חברתיים, רגשיים, משפחתיים והרשימה עוד ארוכה?
ברוכה הבאה למועדון המתבגרות.
יש סיפור על בחורה מבוגרת שלפני החתונה שלה נכנסה לרבי ואמרה לו שהיא מאוד חוששת מהחיים שאחרי החתונה מכיוון שהיא קצת מידי מרוכזת בעצמה וקשה לה עם התחשבות בצורכי האחר.
הרבי ענה לה שעד החתונה, בכל ארוחה בפנימיה שבה היא התגוררה, היא תגיש למישהי אוכל לפני שהיא דואגת לעצמה.
ובאמת זה עזר ב"ה, וההרגל הטוב הזה של הנתינה לזולת לפני שהיא דואגת לעצמה תרם לה לחיי הזוגיות ובכלל..
טיפ ממני?
בכל פעם שאת מרוכזת בעצמך ובלחץ שלך, תנסי לפנות טיפהלה מקום לרגש של האחר. זה לא חייב להתבטא במעשה בומבסטי!
אפילו להקשיב קצת לצורכי הבית ולהסיח את הראש מהצרכים שלך אפילו לכמה דקות ביום.
הצלחות ❤
זה מדהים איך שאת מודעת לעצמך!
הרבה הצלחה!