תפסיקי. להרביץ. לעצמך.

לכל מי שמצולקת מעצמה (הצעה של קטינא מס’ 3)
היי אחות! מה שלומך? לא שאת ממש יכולה לענות לי, אבל לך את בטח יכולה לענות…
תמיד טוב לשאול את עצמי מה שלומי, מעין ספירת מלאי לרגשות, למחשבות, ומה שביניהן.
עכשיו ניגש לעניין שלשמו התכנסתי פה עם עצמי:
שאלה קטנה, שאני מבקשת שתעני עליה הכי בכנות שאפשר, אבל אך ורק לעצמך.
איך את מגדירה את עצמך?

לא, לא אם את מגדירה את עצמך: חסידית, ליטאית, ספרדית, מתנחלת, אנטית, משיחסטית, וכו’ וכו’ וכו’
כי זה לא איך את מגדירה את עצמך אלא לאיזה זרם קבוצה את משייכת את עצמך אליה ?.

איך את מגדירה את עצמך, פשוט כך בתור אדם:
את טובה?
את רעה?
את גם וגם?
את שאפתנית?
את עצלנית?
את כעסנית?
את בעלת אמונה?
את כריזמטית?
וכו’ וכו’, אני חושבת שהבנת את הרעיון.

עכשיו מה למען ה’ היה הקטע שלי כשכתבתי
’את רעה?’
כי, אוי, בחייאת! איך סיכוי שאת ממש ר-ע-ה, נכון? גם אם יש לך מידות שאת עדיין צריכה לעבוד עליהן (איך לא, בשביל זה את עדיין כאן:), את לא ממש בנאדם רע, נכון?
טוב. אז אני יודעת שאת לא, השאלה היא האם את יודעת את זה.

אם את יודעת שאת בנאדם טוב גם אם חטאת, וגם אם התבלבלת, וגם וגם וגם, אז מצוין. אשרייך.
תמשיכי להאמין בזה בבקשה עד מאה ועשרים מהסיבה הפשוטה – את צודקת.
אה, ובבקשה גם תפסיקי לקרוא את הפוסט הזה בזה הרגע, את באמת לא צריכה אותו ?.

אבל אם באיזשהו מקום בתוכך את ממשיכה להרביץ לעצמך באיזה שהיא המטלה שעל ידי זה תתקני את עצמך ושעל ידי זה תשברי את הגאווה… אוי ואבוי. אוי ואבוי.
אם תמשיכי להאמין לקול הזה בתוכך שאומר לך עד כמה את ’רעה’ (בטח שבמרכאות, זה לא נכון!) כי עשית כך וכך (ואם את חושבת לעצמך ’קל לה לדבר, היא לא יודעת מה אניייי עשיתי. לי כבר אין תקנה’. אז די. בבקשה, גם אם עשית דברים שה’ ישמור ויציל, יש לך תקנה, בבקשה – בבקשה תאמיני בזה.)
את תגיעי למקומות גרועים, מסוכנים והרסניים שיכול להיות שכבר ביקרת בהם אז אני אפילו לא צריכה לתאר לך?.

בואי ונמציא משלון קטן:
מכירה את הסיפור על הצפרדע שרצתה לצאת מחבית החלב שאליה נפלה וכולם צעקו לה מבחוץ שהיא מסכנה ושהיא בטח תטבע והיא כל כך חלשה וכו’, וכשהיא המשיכה לקפוץ ולנתר בלי להתייאש עד שהחלב הפך לחמאה ואז בקלות היא קפצה החוצה מהחבית – אף אחד לא הבין איך היא עשתה את זה עד שהתברר שהיא חירשת, וכשהיא ראתה את כולם צועקים לה היא הייתה בטוחה שהם אומרים לה שהיא מצליחה והנה עוד רגע היא תצליח וככה היה לה את הכח לצאת?
אם את לא מכירה, הרגע כתבתי לך פה תקציר?.

עכשיו רק דמייני לעצמך, שהצפרדע הזאת הייתה שומעת בדיוק את אותם קולות הייאוש – בתוך הראש שלה. ואין לה איך לסתום אוזניים.
קרוב לוודאי שהיא מהר מאד היתה נהפכת לצפרדע ז"ל.

את אל תהיי הצפרדע הזאת.
סתמי את האזניים הפנימיות שלך.
משום מה הרבה פעמים אנחנו נוטות להאמין שאם נחשוב שאנחנו גרועות ורעות מספיק – נוכל לחזור בתשובה וה’ ימחל לנו.
אבל זה כל כך לא נכון.
כמובן, שאסור לנו להיות שאננות ולחשוב שהכל טוב ויפה ואין לנו שום עבודה פנימית לעשות.
אבל אם ניגש לעבודה הזאת כשבראש שלנו יש את הקריאות מסיפור הצפרדע… איך נצליח?
הקריאות האלה הן לא יצר הטוב. הן יצר הרע, יצר הרע שרוצה שנתייאש מראש.
אל תיתנו לנחש הזה לערבב אתכן❤, כי ה’ מאמין בכל אחת שהיא יכולה. לא רק מאמין אלא גם יודע את זה בפירוש. ואם לך יש חלק אלוק ממעל, שהוא בעצם חלק מהקב"ה עצמו, ואז את אומרת עלייך שאת כל – כולך רעה… את בעצם ח"ו ח"ו אומרת את הדברים הקשים האלה כלפי הקב"ה!!!

ההיפך, אנחנו צריכות להאמין שאנחנו טובות, לסלוח לעצמינו. כן, לסלוח לעצמינו.
אם לא סלחנו לעצמינו, איך אנחנו מצפות מהבורא לסלוח לנו??

ולסיום, משפט חכם שאמרה לי מישהי חכמה מאד,
קחי לך כמה זמן לעבד אותו ולהסיק מסקנות:
אשמה היא ההיפך מאחריות.

(למי שלקחה לעצמה זמן ועדיין לא הבינה, הנה משפט הסבר קצרצר:
’אם יש לי מצפון, אז אני בעצם בסדר. העיקר שאני מרגישה אשמה. לפחות זה…’)

אבל אם את סולחת לעצמך, יש לך את הכח לקחת אחריות ולשנות את מה שניתן לשינוי מהעבר ולהתפתח לכוון עתיד טוב הרבה יותר.
בבקשה תגידי לעצמך בפה, בקול, לפחות פעמיים ביום: ’ה’ טוב, ואני טובה’
(כי יש את הקטע הזה שאנשים לדאבונינו אומרים ’ה’ טוב, ואני רעה’ …)
את אולי חטאת, ואולי יש בך חלקים רעים. אבל את בשרש שלך טובה וטהורה, תגידי את זה לעצמך.
מאחלת לך חודש אלול מלא ברחמים וקרבת ה’ ושנה טובה ומתוקה שנזכה לקבל בה פני משיח צידקינו אמן סלה.
אוהבת אותך,
ה’ אוהב אותך. תמיד.
❤

נ.ב.
גם מגיעה לך סליחה ממני שכתבתי את הפוסט הזה בצורה ממש מבולבלת…