תודה

ושוב תודה
7:15
אני מתעוררת חרדה לגלות שהשעה שבע ורבע ואין , אין סיכוי שאני מספיקה את האוטובוס.
מתארגנת תוך חמש דקות יש רב קו בתיק?מקווה שכן.
רצה למעלית חמש דקות ואני בתחנה.
פספסתי את האוטובוס כפי שצפיתי מראש, אני מאחרת אין סיכוי שלא.
רק עכשיו כשאני יכולה קצת להרגע מהבוקר הלחוץ הזה, אני מהרהרת ביום שלפני.
עוז יום סיוטי.
עוד יום של ביזבוז מבחינתי.
עוד יום שבא לי רק לבכות ואני שומרת את זה בפנים כי צריך להתמודד.
האוטובוס מגיע לחרדתי אני מגלה שאין רב קו , מבקשת מחברה מאחרת נוספת שתתקף עלי מתיישבת ומגלה שגם הנגן החליט להבריז לי היום.
אין בטרייה אז במקום להישאב קצת לשירים אצטרך לבלות את מחצית השעה הקרובה בדכדוך מתמשך.
לא יאמן אבל חצי שעה עוברת מהר. מציצה בשעון שמונה ועשרה פרושו – איחור.
אני מתקדמת לעבר התיכון ופתאום חושבת לעצמי מה עשיתי עד עכשיו? רק בכיתי התלוננתי מה עם קצת תודה למי שהכי אוהב אותי ולכן גרם לי לזה?
בדקות הבאות אני רק מודה , מודה על הכל.
על האיחור , על הכאב , על היופי שבחיים, על חברה חמודה שיש לי, על מבחן שהצלחתי בו, על משפחה, על הכל…
חסר על מה?
אני מגיעה לתיכון נכנסת להרשם ונזכרת תוך כדי שזה האיחור הלא יודעת מה ומה יעשו לי?
אני מחפשת את הדף העמוס שלי. אין נעלם המזכירה אומרת לי לנסות לחפש שוב. אני עונה שאין, חפשיתי ואני לא מוצאת.
תקחי דף חדש היא אומרת בסוף והלב שלי מנתר משמחה,זה אומר שכל האיחורים נמחקו כלא היו…
שיעור ראשון, המורה מבקשת ש.ב אין לי בפעם השלישית מה עושים?
אני אומרת למורה שלא הייתי שיעור שעבר והיא מוותרת על סימון להפתעתי
היום עובר בכיף, טוב לי היום ואני יודעת שזה תוצאה של משהו אחד!
תודה!!!!!!!!!!!