אבד לי!
הפעם ניתן קצת מקום לחסר, לכאב ולגעגוע
הוא היה משמעותי בחייה
חלק בלתי נפרד
קשר דם
איך מתמודדים כשהוא/היא נלקח/ה עד לביאת המשיח?
איך זה מרגיש ביומיום?
אילו מחשבות עוזרות, מי האנשים בדרך?
שאלות…
אתן מוזמנות לשאול את השותפות שחוו אובדן במשפחה
אין צורך לחשוש, הן הציעו את עצמן 
*גם את איבדת מישהי במשפחה הקרובה ממש? רוצה לענות על שאלות? כתבי למייל posts@shutafotbaderech.co.il
-שאלות נוספות ומרואיינות נוספות יכולות להצטרף עד היום בערב-
יש לך רעיון חדש למדור "רק רציתי לדעת"? רוצה לענות בעצמך על שאלות? שלחי למייל המערכת: posts@shutafotbaderech.co.il
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
41 תגובות
איך סיפרו לך שהוא/ היא נפטר/ה?
קיבלת את זה קשה? כילו היית בדיכאון שבועיים וכל מיני כאלה?
(לא שופטת כלום!! זה אחד הדברים הקשים בתבל)
כשזה קרה… היה לך מקום (חיצוני) שברחת אליו כדי להפיג את הכאב?
אימלה הנושא הזה פשוט קשה לי ברצות!!!
אני לא מסוגלת לשלוח פה שאלות…
נכון. גם אני.. נושא כואב להרבה בנות, נושא רגיש ..
איך את מתמודדת עם החוסר הכל כך ענק הזה?
מה את עושה שאת מרגישה מפורקת, חסרת כוחות, ומתגעגעת עד כלות?
איך את ממלאת לעצמך את החסר הזה?
איך את מעדיפה שאחרים יגיבו על זה ?ידברו איתך?ינחמו?מעדיפה שלא התערבו בכלל?
איך את מגיבה כשחברה שואלת איך זה קרה וקצת מחטטת?
רק אני הייתי קרה אוףף כאילו כשהודיעו לי??
יש מישהי שהרגישה כמוני?
מישהי יודעת מה עושים אם אני רוצה (אפילו עכשיו למרות שעבר כמה שנים..) לבכות על זה שהוא כבר לא איתנו אבל זה פשוט לא יוצא??
פליז תעלו תשאלות האלה זה ממש חשוב לי…
אה ומדובר על סבא והייתי מזה קרובה אליו ועדיין…הייתי מזה אדישהה
אוףף כאילו
גם אני הייתי קרה ואצלי זה היה אח!!!!! ואף פעם לא בכיתי עליו…
קרה לי פעם שמישהו אמרה לי חלמתי עליך אז שאלתי אותה כזה בשיא הטיבעיות "חלום טוב או רע? את יודעת, פעם קרה לי שחלמתי שאבא שלי נפטר"… ופתאום אני קולטת שהיא לא רק חלמה, לה זה קרה במציאות!! מה את רוצה שאני יעשה במצב כזה? באמת שלא התכוונתי..
זה היה ממש בטעות..
לפני חצי שנה בערך נפרט לי דוד. (צעיר ובריא)
מזעזע ברמות קשות!!!
הרגשת אמיתית? או איזשהי מחוייבות לבכות רק כי ככה כולם?
אני יודעת שזו נשמעת שאלה הזויה אבל האמת היא שזה מרגיש לי כאב של למעלה מבכי
יש פה מישהי ששמחה שאחד ההורים שלה מת? או שאלוקים הורג את הטובים ומחייה את הרעים
עלית על זה
למה מת, נפטר!
מה זה השאלה הזאת?? למה שמישי תשמח??
תגידי את אמיתית?
למה את הכי מתגעגעת אצלו?
בת כמה היית? ובת כמה את היום?
מה נחרטת לך מהתקופה שאחרי?
מה את זוכרת ממנו בעיקר?
ישבת שבעה?
תני את התגובה הכי טובה שקיבלת בנושא, ואת זו שהייתה הכי פוגעת.
איך את מגיבה לחסרי הטקט למיניהם?
*ליתומות מהורים*
ההורה השני התחתן?
איך הגבת לזה? שמחת או שהרגשת ששוכחים מהאבל?
איך הקשר עם האחים החורגים ו/או האחים שנולדו אחרי?
נ.ב. שאלתי בחופשיות את כל מה שמעניין אותי. אבין בהחלט אם תמנעו מתשובה. משיח נאו!!
איך את רוצה שננחם אותך?
כמה זמן לוקח להתאושש?
את רוצה שההורה החי של יתחתן בשנית?
שאלה טכנית:
השאלות זה רק ל מי שאיבדה הורים/ אחים
או שגם סבתא או בת דודה שהיא הייתה איתם בקשר חזק מאוד??
אחרי השבעה ישר חזרת לבית ספר?
אחרי השבעה דיברת עם יועצת או פסיכולוגית או מורות? או שהעדפת לא לדבר ושלא יזכירו לך את זה?
מעצבן אותך שבנות כותבות לה מה שלומך בהודעות וכזה?
או שזה נחמד לך שהן מתעניינות בך?
איך היית רוצה שיתייחסו אלייך בזמן שאת מספרת על הדמות הזו?
-את מרגישה שבגלל הניסיון הזה התחזקת?
-מה הרגשת ברגע שאמרו לך?
-עם הזמן הגעגוע חלף או להיפך כי את רואה שזה לתמיד?
-מי שסיפר לך נשאר בעיניך כמישהו שאת לא מסוגלת לראות?
– האם זה היה פתאומי או שהיית מוכנה לאופציה זו?
מה את מרגישה כשמדברים איתך על האדם שאיבדת?
את מודעת לזה שאנשים שלא מכירים אותך או מכירים בקושי, נקרע להם הלב כשהם שמעו שזה קרה?
זה מעניין אותך? מוסיף? גורע?
זה לא מלחיץ שקורעים את הבגד? בכית אז הרבה?
את מרגישה מסכנה לפעמים? (כלומר אני לא חושבת שאת מסכנה אבל אני שואלת אם את מרגישה ככה לפעמים)
כשחזרת לכיתה אחרי זה הרגשת שאת יותר בוגרת מחברות שלך והן היו נראות לך קטנוניות קצת?
כשאת מדברת עם חברה זה סבבה שהיא תספר לך על אמא שלה?
ממה הוא נפטר?
איך מצליחים להכיל את הכאב ה– עצום הזה??
איך את רוצה שבנות יתייחסו אלייך אחרי מה שקרה? ידברו איתך/יתעלמו/ לא יודעת מה
מה היו התגובות של הבנות מסביב ואיך הרגשת איתם?
הרגשת שזה חישל אותך?
איך יש לך את הכוח לקום ולהמשיך הלאה ולדבר עם בנות אחרות על מה שקרה בלי להתחיל לבכות?
מה עשית כששמעת שהוא/היא נפטר/ה?
ממה הוא/היא נפטר/ה?
אם זה אחד ההורים שלך, הוא התחתן שוב?
אם כן, איך הרגשת, ומה היא הקשר שלך לאמא/אבא החורג/ת?
אפשר להיות בוטה?
כולם מתים בסוף. המוות הוא חלק מהחיים. מי שפוחד מהמוות לא חי באמת.
היית מזועזעת וכאובה וכו כשהוא/היא מת/ה? למה?
המשפטים שנכתבו למעלה היו עוזרים לך להתמודד? מעודדים אותך? אם לא, למה? הרי זה נכון.
תודה
יש לי חברה שאח שלה נפטר.
כשהיא מדברת על זה אנחנו לא יודעות איך להגיב…
איך היית רוצה שיגיבו? שידברו אתך על זה? התעניינו?
איך המורות שלך התייחסו לנושא אחרי, הן דיברו איתך? התעלמו? ואם דיברו אז מה אמרו?
איך את מתגברת על הכאב, האובדן או הגעגוע?
מתי התחלת להתגעגע? ברגע שהודיעו לך אתזה או שלקח זמן עד שעיכלת שזהו היא/הוא לא פה יותר לעולם?
וואי איך הייתי רוצה לענות.
נשמע שהולך להיות מעניין..
עדיין אפשר. פני בצור קשר או למייל שלמעלה.
איך ציפית שאנשים יגיבו לאחר הפטירה?
מי היה העוגן שלך באותו זמן?
היו לך שאלות באמונה לאחר מכן?
תודה על האומץ והשיתוף?
האם קורה לך שאת נזכרת בו/ בה בזמנים מסוימים?
האם הסביבה שלך רחמה עליך בגלל זה?
איך הרגשת ביום שלמחורת שהשמש שוב זרחה כרגיל והעולם המשיך להתנהל?
יש לך משהו מיוחד שהיא/ הוא אמר/ה לך ואת לוקחת את זה בתור צוואה?
המשפחה שלך מדברת על הנושא הזה או שזה רק ברמזים?
היו רגעים שכעסת על עצמך למה לא ניצלת את הזמן עם הקרוב/ה שנפטר/ה?
האם לא רצית ללכת לבית הספר אחרי שזה קרה, מהבושה?
נשארת לגור באותו מקום אחרי שהוא נפטר?