רגעים שהיינו אנשים

מי אנחנו בתוך ההמון?
רגעים שהיינו קמים,

אוחזים בחבל ולמרות שהוא דק

נמשכים ומושכים, בדרך אל המטרה.
רגעים שהיינו חושבים,

על מהות החיים, על דור מתבולל,

משקר את עצמו. ועל החלק שלנו בתמונה הזאת.

רגעים שהיינו צוחקים לא באמת,

ניסינו לצחוק, והבטחנו שאנחנו בסדר.

אולי האמנתם אולי לא, אבל זה לא היה מצחיק.

רגעים שהיינו צוחקים באמת,

היה לנו טוב. מבפנים מאושר.

חייכנו אל העולם והוא חייך חזרה.

רגעים שהיינו בטוחים,

עמדנו על דעתנו. או שהיה נכון או שלא.

אבל אנחנו מצידנו התעקשנו.

רגעים שהיינו בוטחים,

תלינו עיניים, לא הייתה לנו יכולת.

בטחנו בך אבא, מלך מלכי המלכים.

רגעים שהיינו שואלים,

המוני שאלות שנשאלו לפנינו.

וכנראה גם ישאלו עוד הרבה אחרינו.

רגעים שהיינו שותקים,

לא היו לנו מילים, רק שתיקה אחת דוממת

שנפלטה מחדרי הלב.

רגעים שהיינו אנחנו,

בלי מסכים, בלי מסכות. מקלפים באומץ

את הקליפות. נעים להכיר, אותנו!

רגעים שהיינו קטנים,

מול עוצמת הבריאה. טובעים בים אנשים.

מי אנחנו בתוך ההמון?

רגעים שהיינו גדולים,

חלק אלוק ממעל, זוהי נשמה אלוקית שבתוכנו.

קומתנו גבוהה למעלה מקיני נשרים.

רגעים שהיינו מנצחים,

את היצר. שוברים מידות ותאוות.

תולים מדליות על מסמרים בקירות.

רגעים שהיינו כואבים,

סרבנו להאמין, נשבר לנו הלב.

כי היו ויהיו בחיים סיפורים עצובים.

רגעים שהיינו מגשימים,

רצונות קטנים וגדולים, רוחניים וגשמיים.

רגעים שהיינו חולמים,

ביום ובלילה. בקרנו במחוזות רחוקים,

ככה שרטטנו את החלומות הגדולים.

רגעים שחיינו בהם,

קמנו, נפלנו, האמנו, בכינו, צחקנו, חלמנו, הגשמנו,

רצינו, שיחקנו, התקדמנו…
כל הרגעים שהיינו אנשים.