ערך ושקל.

icon_set_3_25
מושקא ?

סיפור.
סיפור שהתחלתי לכתוב ולא הצלחתי להמשיך.
——
אז אולי אתן תצליחו.
—-
?
"אמא, זה כבר לא צחוק, באמת." רוחי מנופפת לשלום לגננת. סוגרת את השער ומחזיקה ליהודית את היד.
"מה, רוחי? תבואי הביתה ונדבר, אני באמצע משהו חשוב. נשיקות ליהודית."
פנינה מוציאה את השטרות מהארנק. מפזרת.
עשרים.
חמישים.
עשרים.
מאה.
זה לחודש הקרוב.
היא הולכת לחדר שינה. יש שם ארון בגדים. הגיסה רצתה לזרוק, פנינה חטפה.
ארון בגדים, זוג מיטות יד שתיים, מדף עם שני מגירות. לה ולאפרים.
היא מוציאה את הפנקס, מסמנת.
-קורנפלקס, חלב, כיכר לחם, גבינה, 8 מלפפון, 8 עגבניה.
זה לשבוע וחצי הקרוב.
ככה הם, . כל שקל נרשם, נחשב, דבר לא ייזרק לחינם, דבר לא ייזרק לעולם.
רוחי נכנסת עם יהודית הביתה.
"אמא" יהודית קוראת לחלל הבית. חלל.
"שלום מתוקה" פנינה רצה מחדר ההורים אליה. מרימה. מנשקת. מחבקת.
"איך היה בגן, מתוקה?" היא מסתכלת לה בעיניים. ירוקות, בורקות.
"כיף, והיום מאד. אני אמא של שבת, אמא!" יהודית מנופפת לאמא בשרשרת עם המכתב להורים.
יהודית. אמא. של שבת.
25 פרסים.
בגדי שבת.
"יהודית, אולי את רוצה שנעשה בבית אמא של שבת? בסעודת שבת את תעזרי לי להגיש ונשים לך מטפחת. ו–"
"לא! אמא! אני אמא של שבת! בגן! בבית זה לא שווה. מטפחת אני שמה שאני משחקת עם שרולי. ולהגיש זה תפקיד של רוחי. לא שלי." היא מתיישבת על הרצפה. בועטת. נובחת. גם בתחילת שנה פנינה הציעה את הרעיון. בסבב הראשון. יהודית הסכימה. ובכתה שבוע אחר כך.
"אמא, בואי רגע." רוחי עם מבט מאשים.
פעם גם היא הייתה כזאת.
חיה תחת החישובים.
הדיוקים.
ערך השקל, האגורה.
אבל היא גדלה, וראתה כמה זה נורא לחיות כך.
היא יודעת שההורים שלה לא עניים. ההורים שלה עובדים עם ההורים של חברות שלה. אפשר לקנות, והרבה, ולפנק יכול להיות מושג בבית. טיולים פעם בחופשה זה לא צריך להיות פנטזיה.
אבל ככה הם. ככה כולם גדלו. ויגדלו, תחת השקל.
חוץ מרוחי.
"יהודית בסך הכל רוצה להיות אמא של שבת. אמא, זה הילדות. כמה עולים 25 פרסים? 25 שקלים, אמא. את לא יכולה לתת לה את זה?"
אני לא יכולה.
לא יכולה.
פנינה מחשבת במהירות.
הוצאות שבת פחות 25 שקלים.
אל מה אפשר לוותר?
אי אפשר לוותר על כלום.
חלות, יין, חומוס, סלט חי, סלט כרוב, טחינה.
דג, מרק.
עוגות.
הם יוותרו על העוגות.
ישתו קפה עם קורנפלקס בצלחת.
"את תהיי אמא של שבת. האמא הטובה ביותר, נסיכה שלי."
יהודית מחייכת. היא ניצחה. היא תקבל 25 פרסים. ותחלק. ותרגיש חשובה, שמחלקת, שנותנת.
בשבת בבוקר פנינה יושבת, עם קפה וקורנפלקס.
רוחי יושבת גם, לידה. עם שוקו, ושוקולד. וחבילת עוגיות קטנה.
היא חיה לעצמה, בעצמה.
עובדת, מתאמצת.
רק כדי להסכים לעצמה מינימום. ולפעמים לפנק.
זהו זה.
מקווה שהבנתן את הרעיון.
מוזמנות להמשיך בשמחה.
??

שתפי בווצאפ

עוד בנושא
רק אם את אוהבת
emotion_icon_03

דומיה נפשי

ניסיתי לחפש תשובות, מה עומד מאחורייך בסיפור הזה. אבל רק מצאתי טעויות, את לא ח...
למה זה כל כך מסובך?
87

העורכת חני

שבוע טוב! כבר מזמן אמרו לי חברותיי העורכות המסורות: "חני, זה נראה לפי כמ...
טובעת בחופש
עט

אורצל

כבולה בכנפי חופש בין בועות צבעוניות תועה בין משאלות עלי כותרת תלושים שוקעת לת...
נלחמת ומצליחה
נורה

הלב הפועם

בחורה שנלחמת לקום כל בוקר ולא לוותר לעצמה למרות הקשיים בדרך והבכיות בלילות הת...
תציל אותי אני מקולקלת😭😭

צביה בשושנים

היי אני חייבת עזרה במשהו שעולה לי לאחרונה… אני מרגישה שאני מדרדרת (מבחי...
אני רוצה להיות אדם 👩🏻‍🦰
48

פסטו

אני רוצה להיות משהו לעצמי ולעולם מוגדרת בסולם לשאוף קדימה, כמו כולם לא עוד אח...
אם יש לך ביטחון כמוני-
בלון

S

חייבת לשתף אתכן במשהו חמוד שקרה לי, ונכנס לי עמוק ללב, הצחיק אותי וריגש מאוד....
אני עוד אהיה. אני יודעת
פרפר

דומיה נפשי

אתן בכלל לא מבינות מה הרבי כתב לי!! אני קוראת את המכתב וכולי בוכה.. אני חצי מ...
פוסטים חדשים
רק אם את אוהבת
emotion_icon_03

דומיה נפשי

ניסיתי לחפש תשובות, מה עומד מאחורייך בסיפור הזה. אבל רק מצאתי טעויות, את לא ח...
צומי#$*)(!
icon_26

*8787

כן, לא גדלתי מזה עדיין😶‍🌫️ מה יהיה ? יש עצה בקהל ? נמאס לי לרצות צומי. . . בא...
לא מאמינה שבאמת כתבתי את זה
ציפור

הילה

היי, בזמן האחרון אני נמצאת במצב מתמשך של רגש מסויים שהוא מרגיש כאילו את לא מצ...
חברות
newEmotionIcon_23

אודל

היי בנות יש לי שאלה מה עושים כשיש ילדה שכל הזמן תלויה בך היא כל הזמן הולכת אח...
חמישה, מי יודע?_3
פרצוף

ג'ינג'ית

ידעתן שאכילת מרשמלו מסייעת לכאבי גרון? סתם עובדה מוזרה שעזרה לי לפתוח את הקצר...
רק לרצות!
נורה

קישורית

כשאנחנו שואפים להיות טובים יותר ממה שאנחנו, הכל מסביב הופך להיות טוב יותר.
קשר=שקר?
29

לילי

שכחנו כבר איך להיות בקשר.
למה זה כל כך מסובך?
87

העורכת חני

שבוע טוב! כבר מזמן אמרו לי חברותיי העורכות המסורות: "חני, זה נראה לפי כמ...

7 תגובות

  1. ואווו כבר הרבה זמן שלא הרגשתי ככה חלק מסיפור… כאילו, ממש חוויתי אותו והרגשתי את הדמויות או איך שלא אומרים את זה
    לדעתי הוא מהמם גם ככה, המשך רק יהרוס אותו
    ו…הם לא עניים נכון? יש להם כסף, והם פשוט קמצנים?

  2. וואוו ממש יפהה
    אני חושבת שזה יותר בקטגוריה של סיפור קצר;)
    כי כאילו סיימת אתזה כזה יפה..
    אפשר לנסות להמשיך, אבל לאיודעת אם כדאי 'להרוס' אתזה;)
    יש לך כתיבה יפההה

  3. יש לך את זה מושקא! (פתאום אני קולטת שנורא מוזר לי לפנות לשותפה בשם קיים ?)
    אוחח כואב לי עליהם.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

תגיות פופלריות