עזרה! דחוף!

תדברו עם שירה

תקשיבו, אני חייב עזרה דחופה!
אז אני אקצר בשביל שתבינו מהר ותוכלו לעזור לי.
אז אני אתחיל מסודר כדי שתבינו.

שלום
קוראים לי…
אני לא יודע איך קוראים לי. בעצם אין לי שם בכלל. כי ממתי לאימוג'ים בוואצפ יש שם?
אז נתחיל שוב.
שלום.
לא קוראים לי.
ואני בן…
לא יודע. אבל אין לי זמן להתחיל שוב אז אני ממשיך מפה.
בקיצור – אני האימוג'י הזקן, הותיק והראשון.
הרגיל והמוכר.
כן, פשוט 2 עיניים ופה מחייך.
בלי דמעות צחוק ובלי שיניים ובלי שום קשקוש מיותר.
אני שכן של האימוג'י שממש דומה לי (אולי בגלל זה אנחנו חברים כל כך טובים)
השכן שלי זה האימוג'י הבוכה מצחוק.
שתינו אימוג'ים בפלאפון של שירה. ילדה חמודה שמשתמשת בנו המון.
לשירה הזאת יש הרבה חברות (ככה נראה לי כי המון בנות מתכתבות איתה בווצאפ)
וכל החברות שלה שולחות לה המון בדיחות וגם היא שולחת להם.
(כנראה זה סוג של תחביב כזה – לשלוח בדיחות.)
בקיצור – כל פעם ששולחים לה בדיחה – במקום להגיד איזה מצחיק או לשלוח חחח היא מחפשת אימוג'י מתאים.
ותמיד היא חושבת שהאימוג'י המתאים זה השכן שלי.
תמיד קבוע היא שולחת אותו!
לפעמים היא אפילו שולחת אותו כמה פעמים בהודעה אחת!
ואני ממש ממש דואג לו!
אם היא תמשיך להשתמש בו ככה בלי הפסקה – יגמר לו הכח!
הוא יהיה בלי כח כמו האימוג'י החולה וכמו האימוג'י הישן והעייף.
אבל הוא לא!!
והוא צריך להיות עם המון כח בשביל לעבוד טוב!
(מרוב דאגה אני שם בסוף כל משפט סימן קריאה…)
אני לא יודע איך להגיד את זה לשירה כי אולי היא תיבהל לראות פתאום אימוג'י מדבר.
(נראה לי אימוג'ים לא אמורים לדבר. זה רק אני המיוחד…)

אז בקיצור – לא סיפרתי את זה סתם. אני מבקש ומתחנן שתדברו עם שירה ותשכנעו אותה להרפות קצת.
אני סומך עליכם שתדעו מה להגיד.
תודה שהקשבתם לי.
האימוג'י המחייך.