מתבגרת./8

מצב השתק.

לפרק הקודם לחצי כאן

לפעמים אני כל כך רוצה
להפסיק לחשוב
ולו לרגע קט.
לשים את המחשבות
הרגשות
התחושות
על השתק ליום אחד
כי לפעמים זה מתחיל
ולא מפסיק
ואני תוהה מי זה שאמר
שאנחנו בעלי הבית על המחשבה?!
ואז באה הביקורת העצמית הזו
והרגשנות המיותרת.
ומצבי הרוח שמשתנים
כמו בתקופת מעבר
פעם חם ופעם קר
פעם אני שמחה ושניה אחרי בוכה
ואף אחד לא מבין אותי
רק אני מבינה
את עצמי.
ואני דיי זקוקה לעזרה
לפני שאטבע.
אני חייבת לחזור לעצמי,
כי זו לא אני.
אבל כבר לא שומעים אותי
אני מרגישה שאני מדברת לאוויר
וזה בכלל לא יכול להיות
כי זה לא מה שלימדו אותי,
זה לא מה שאני מאמינה בו.
ורק רק הוא למעלה יודע עד כמה קשה לי.
עד כמה אני מתביישת מעצמי
ועד כמה אני
לא מוכנה לסבול את המצב הזה
אבל איך עוברים את זה?
רק אלוקים יודע
והפעם הוא החליט לא לגלות לי
ולי אין מה לעשות
חוץ מלהכריח את עצמי לא להרגיש עזובה.
כמעט התפתיתי לרחם על עצמי
אבל במחשבה שניה
זה לא שווה את זה
כל הכאב הזה
זה ישות
רחמים עצמיים
דברים שנועדו למאיסה.
ונראה לי שמצאתי את האומץ
להודות בפני עצמי
שכנראה
עמוק בלב
אני לא רוצה באמת להפסיק
אין לי כוח להוציא את עצמי מזה
אין לי כוח לקום וללכת
אז יוצא שאני פשוט נשארת.
כי אולי אודה על האמת
בנינו
אולי קצת כיף לי להתפלש בבוץ של עצמי
אולי טיפה נעים לי לרחם על עצמי,
להרגיש את עצמי מסכנה.
כמה עצמי וכמה ישות..
אולי כשארצה באמת לצאת משם
אדע את הדרך
או לפחות אהיה מסוגלת למצוא את האומץ ולהשיג לעצמי עזרה
כשארצה באמת אמצא בעצמי כוחות
לשים את העצמי האנוכי והמיותר הזה
בצד.
אצליח להשליט רגשות על מחשבות
מוח על הלב.