ממלכה במבחן/4

חיי הברווזים

הכותרת הזאת עשתה לי שחור בעיניים.
לא מספיק שיש לנו מבחן. לא מספיק שהוא בעברית – המקצוע השנוא עלי – גם נותנים לנו כזה נושא משעמם??
וחוץ מזה – יש לי טראומה מברווזים מאז הקיץ האחרון שהלכנו למין פינת חי אבל בלי כלובים (והחיות משוטטות שם חופשי) וברווז נשך אותי ברגל.
עד עכשיו זה כואב לי שם…
טוב, אין מה לעשות. את המורה כל הסיפורים האלה לא מעניינים. (בדקתי פעם. זה היה מצחיק…) אז צריך פשוט לנסות להצליח במבחן.
אוקיי על הקטע המידעי בהתחלה אפשר לדלג. זה משעמם.
שאלה ראשונה.
בשורה 5 כתוב "מזג האוויר בחורף מציק להם" למי הכוונה במילה 'להם'?
אוקיי צריך לחזור לטקסט.
איפה זה שורה 5?
עזבו אין לי כוח. נעבור לשאלה הבאה.
אחרי עיון קצר ראיתי שכל השאלות בעמוד הראשון הן מהסגנון הזה.
טוב, נעבור לדף הבא.
תני כותרת לכל פסקה מהטקסט.
צריך בשביל זה לקרוא את כל הפסקאות = את כל הטקסט.
שאלה הבאה.
מלאי את תעודת הזהות של הטקסט.
אוקיי זה קל.
כותרת – חיי הברווזים
מוען – מי כתב את הטקסט?
אני חוזרת לעמוד הראשון.
יוסף לוי.
תאריך – מה התאריך היום? י"ד חשוון תש"פ.
מה הקשר של התאריך היום לתעודת זהות? זה אמור להיות בדף הראשון של המבחן ליד השם של התלמידה, לא?
נזכרתי שלא כתבתי את השם שלי.
יותר טוב. ככה המורה לא תכתוב לי בתעודה ציון גרוע.
סתם צחקתי.
אני חוזרת לתחילת המבחן וכותבת ח.מ.ש.
בואו נחזור לתעודת זהות.
במה – איפה כתוב הטקסט? במבחן שלנו. מה זה השאלה הזאת בכלל?
אני כותבת – במבחן.
שאלה הבאה.
מה ניתן ללמוד מתעודת הזהות?
פה אני יכולה למלא מגילות. זה ממש קל.
אני כותבת ככה – מתעודת הזהות ניתן ללמוד מספר דברים (אני אוהבת לכתוב במבחנים בלשון ספרותית. ככה אני נשמעת יותר חכמה ממה שאני)
1 – שהכותרת היא חיי הברווזים
2 – שלמשועמם שכתב את הטקסט קוראים יוסף לוי.
3 – שהתאריך היום הוא י"ד חשוון תש"פ.
4 – שהטקסט נמצא במבחן.
אני לא בטוחה שזה מה שהמורה התכוונה שאני אכתוב פה אבל לא נורא. גם אם זה לא נכון אני מראה לה שאני מתמצאת בחומר (גם אם אני לא יודעת איפה ואיך לכתוב אותו)
אני גאה בעצמי.
עניתי על שאלה שלמה בלי להשאיר מקום ריק!
שאלה הבאה
כתבי על חוויה שקרתה לך/ קרובת משפחה/ חברה עם ברווזים.
שימי לב לכללים שלמדנו בכיתה בנוגע לכתיבת טקסט.
מצויין – אני אכתוב פה את מה שקרה לי בקיץ ואבקש בסוף שלא תיתן יותר מבחנים עם ברווזים כי זה מעורר בי קונוטציה שלילית. (כבר אמרתי שאני אוהבת להשתמש במילים גבוהות במבחנים?)
כתבתי ככה – בחופש הגדול הזכור עלינו לטובה (אוי כמה שאני מתגעגעת אליו!!) הלכנו (כל המשפחה) לפינת החי – חי לי.
הסתובבנו שם להנאתנו כשפתאום הרגשתי כאב חזק ברגל.
הסתובבתי במהירות ומה ראיתי?
ניחשת נכון! (10 נקודות!) ברווז עמד שם. הישיר את מבטו אל תוך העיניים שלי בחוצפה ופשוט – נשך אותי!
זהו – זה סוף הסיפור.
דרך אגב – תודה שנתת לי מקום להביע את עצמי. באמת הרגשתי שאני חייבת כבר לפרוק את הסיפור הזה שמעיק לי על הלב כבר חודשיים ושאם לא, אני אתפוצץ.
ככה כתבתי והרגשתי מאד גאה בעצמי.
כתבתי בצורה מאד ספרותית ויפה. נכון?
הלאה. שאלה הבאה.
הפכתי דף והפתעה!
אין עוד שאלות!
היה רק משוב.
משוב? מה זה משוב?
בואי נבדוק.
האם למדת למבחן?
אני לא נוהגת לשקר – לא.
איך היה לך המבחן?
כתבתי לה בדיוק את מה שחשבתי.
השאלות הראשונות היו ממש קשות אבל האחרות לא ודווקא נהניתי לענות עליהן.
זהו.
נגמר המשוב.
למטה היה כתוב בגדול – בהצלחה!
לא רציתי להשאיר שאלה ריקה (חוץ מהראשונות) אז כתבתי מתחת 'תודה המורה! ריגשת!'
והגשתי.
יצאתי בהרגשה ממש טובה.
סיימתי חצי מהמבחן!
בחוץ שלומית שאלה אותי – "נו. איך היה לך המבחן?"
"וואו! ממש קל! זה היה ממש כיף לענות עליו מרוב שהוא היה קל!"
"את רצינית?" שלומית חשבה שאני עובדת עליה.
ממתי אני מדברת ככה על מבחנים??
"בטח! ידעתי הכל!!" טוב, חוץ ממה שלא.
שלומית הרימה גבה ואמרה "טוב. אני שמחה בשבילך."
מעניין. זה נראה כאילו היא לא מאמינה שידעתי הכל.
מעניין למה.
אחרי שבועיים קיבלנו את המבחנים בחזרה.
לקחתי אותו בהתלהבות. הצצתי למעלה ו…
15.
מה?? חמש עשרה?? רציני זה מה שהיא מפרגנת לי, המורה הזאת??
וזה עוד אחרי שידעתי כמעט הכל!!
אני פותחת את המבחן.
ליד השאלה הראשונה יש סימן שאלה ענק.
כנ"ל לגבי השאלה השניה.
ליד השאלה השלישית יש 2 ויים (ליד הכותרת ושם הכותב) ו 3 איקסים (בתאריך. בבמה ובמה ניתן ללמוד מתעודת הזהות)
ליד השאלה הרביעית יש איקס אחד ענק.
מה? אבל זה היה סיפור כל כך מעניין!!
ליד כתוב משפט בעט אדום.
'סיפור מעניין, חבל שלא כתבת לפי הכללים שלמדנו בשיעור'
איזה למדנו? ממתי אני לומדת?
אוף אחד גדול!!
ליד המשוב היה כתוב 'תודה רבה על המשוב החם!'
חם? מה הקשר חם?
וליד מה שכתבתי למטה (מתחת ה'בהצלחה') היה מצויר סמיילי
(היא מציירת מזעזע…)
הסתכלתי שוב על הציון. אולי טעיתי קודם.
אבל לא. לא טעיתי.
מתחת הציון הייתה שורה בעט אדום.
'אם כבר עברת על המבחן בטח שמת לב שבעצם מגיעות לך רק 10 נקודות (אם עדיין לא עברת על המבחן. תעברי עליו ואז תמשיכי לקרוא). אבל התחשבתי בך והוספתי לך 5 נקודות על שקט במבחן.' ופרצוף קורץ (אני לא מבינה למה היא כל הזמן מציירת פרצופים. היא מציירת מזעזע!!)
מהההה????
קרעתי את המבחן וזרקתי אותו לפח.
עלתה לי על העצבים המורה הזאת!!
הקטע הכי מעצבן היה בסוף.
יצאתי לבחוץ ושלומית שאלה אותי כמה קיבלתי.
"אני חושבת שציונים זה דבר פרטי שלא צריך להראות לכל העולם" עניתי לה והתפוצצתי כשראיתי שעל המבחן שלה כתוב כרגיל – 100.
בקיצור – המסקנה שלי מכל הסיפור הזה –
אני חושבת שפעם הבאה כן כדאי לקרוא את הטקסט בתחילת המבחן.
כנראה זה עוזר אחר כך לענות על התשובות.
לכו תבינו ראש של מורות…