מי את? – 3

"מי את?" שאלתי
"מה זאת אומרת?" היא נעצה בי מבט מוזר

יש לך דרך מעניינת לשבץ את השאלות הללו בטקסט כתוב? בואי נראה אותך:)

זהב נוצץ
"מי את?"

"מה זאת אומרת?" היא הסתכלה עליי במבט מוזר, מודדת אותי מכף רגל ועד ראש.
היא הסתכלה לרגע על החלון החשוך, מתחמקת ממבטה.
"אני מרגישה שהפכת להיות מישהי אחרת".
מירי הסתכלה עליה שוב, "בואי לחדר".
החדר היה מבולגן כולו והפוך, נראה בדיוק כמו מי שנמצאות בו חמש בנות בשבת מחנה ועשו מלחמת כריות…
שירה הדפה את השמיכה והתיישבה על המיטה.
"תגידי", מירי עמדה מולה עם ידיים על המותניים משדרת תנועת קרב "מה את רוצה ממני?"
שירה תפסה את הכדור על המיטה ושיחקה בו, "אני פשוט מרגישה שאת לא את".
"ואוו, פנטסטי, את יודעת להתנסח נהדר!"
שירה זרקה את הכדור בחבטה על הרצפה, כועסת, "מירי זה לא מצחיק, חשבתי שאנחנו חברות טובות ומה אני מגלה?"
"מה?" היא הביטה קדימה בזלזול מופגן.
"במקום זה", הקול שלה רעד והיא השתדלה לייצב אותו, "אני מגלה שכל השבת את נמצאת עם נחמי ולא מוכנה להתייחס אליי בכלל, וזה עוד מילא הייתי מסתדרת עם הפגיעה הזאת אבל כל פעם שאני עוברת לידך ואת עם נחמי את צריכה לזרוק לעברי איזו עקיצה משוננת?!"
מירי הסתכלה עליה במבט אטום, "אני לא חושבת שאני צריכה לתת לך דין על כל מה אני עושה. היינו חברות טובות אבל מצאתי מישהי יותר מתאימה לי".
"אני לא מבינה את עושה את עצמך טיפשה?"
"אני .." לפתע היא נשברה "מישהי סיפרה לי שהתחלת לרדת ברוחניות ושלא כדאי שאני ידבר איתך יותר כי, כי.." הקול שלה היה קרוב לבכי "את יכולה לקלקל אותי".
שירה הסתכלה עליה בזעזוע וקמה מהמיטה בקפיצה יוצאת בטריקת דלת.
מרחבי הדשא קיבלו אותה אליה בלי שיפוטיות ובלי אשמה האוויר שהיא כל כך זקוקה לו נמצא עכשיו בשפע. היא נשכבה על הדשא מתחילה לבכות, היא יודעת שאסור בשבת אבל זה הרבה יותר חזק ממנה.
מירי רצה אחריה, המומה. "חכי רגע, שירה! אני לא התכוונתי, פשוט לא רציתי להידרדר ו-"
שירה עצרה אותה בכעס "לא כל דבר שאומרים לך הוא נכון! את באמת האמנת לשטות הזאת??"
מירי הביטה בה בכאב, "את צודקת".

*הסיפור הזה בא לומר שלא כל דבר שאומרים לך נכון, את צריכה לבדוק באמת איפה האמת נמצאת ולא לקבוע דברים על פי שמועות ואפילו לפגוע במישהי!
וגם אם החלטת לעוזב ילדה לא לעשות את זה בצורה כל כך פוגעת..

אחת