בדיוק כמו החורבן,
יש פעמים בחיים שהכל נראה שחור, חסר סיכוי.
ואז… גאולה. מאיר השחר.
כתבי על מעבר כזה מחושך לאור
בחייך הפרטיים או מדמיונך, זה לא באמת משנה.
העיקר שכבר ניגאל:)
רוצה לרצות
נכנסתי לחדר ב3 בלילה, חושך מצריים כפשוטו.
פחד אלוקים, דממת מוות.
אני שונאת חושךךך
למה אחותי תמיד מכבה את האור לפני שהיא הולכת לישון??
אני רועדת, בקושי זזה,
מהססת.
בצעד לא בטוח כמעט חסר סיכוי,
אני מגששת בזהירות בחושך, עלטה.
מחפשת אחר מנורת הלילה האבודה.
ואז בטעות, ממש בלי כוונה.
נפל משהו מליד המיטה.
ואני קצרת נשימה קופצת אחורה בבהלה,
ושוב כל הסיפור מהתחלה.
———————
אחרי משהו כמו 3 פעמיים שזה קרה,
בסוף הגיעה הגאולה.
מנורת הלילה נמצאה!
הידד, איזה ברכה חח
ועכשיו למיטה אעלה בביטחה,
ומחר את הסיוט אעבור שוב,
לא נורא.
כי זה הרי בסך הכל חוויה:)
על עיי חרבות
שחור לי בעיניים
טעיתי בגדול
הבעיה שאני לא יודעת להצביע על הטעות
ניסיתי לגשש באפילה למצוא את המתג להדליק שוב את האור
במקום זה כיביתי עוד מתג ועוד בלי לעצור
אז מנסה להתעלם להמשיך כרגיל
אבל זה לא אכיל
כלום לא רגיל
נקרעת יודעת
מכה על חטא
אבל לא מוצאת את המתג שיחבר את הנורה אל החוט
שיזרום חשמל בלי הגבלות, על אף הטעות
אז ממשיכה כרגיל ומקווה שתסלחי לי אי פעם
מתבאסת על האור שהאיר את חיי ואיננו
אבל סנונית של תקווה מפעמת
אומרת
זה יקרה, הפיצוי עוד יגיע
יהיה לנו טוב
השחר יעיר
הגאולה שלנו בוא תבוא
ובינתיים… סליחה, אהובה
שתי כפות סוכר
שמעתי סיפור על רב ששאלו אותו איך זה שהוא מאריך ימים אז הוא אמר שזה בזכות שאין לו שאלות על הקב"ה
איך???
אני נמצאת בתיבת נח מסתכלת בחלון ורואה אנשים נשים וטף מוצפים מנסים לטפס על התיבה ומחליקים ובסוף טובעים
מי אחראי לאלימות הזאת?
אלוקים…
אני נמצאת בירושלים רואה נחלים של דם איברים אנשים צועקים
ומי אחראי לזה?
אלוקים…
אני נמצאת בפולין רואה עשן דם ילדים יתומים
מי אחראי לאלימות הזאת?
אלוקים…
"כך את רואה את הדברים" "האם את לא מבדילה בין רוצח למנתח???"
קרמשניט
תהום עמוקה
חושך גדול
היכן היציאה?
שאגתי בקול.
ניסיתי לקום
לצאת לחפש
אך לא עזר מאום
גופי רופס.
ופתאום האדמה הזדעזעה
ואני נרעדתי
לשתיים נבקעה
ואני נפלתי.
לתוך בור עמוק
שאין נמוך ממנו
בור שאין לו סוף
ממנו אפשר רק לעלות.
ודווקא שם, בחושך, נזכרתי
בבורא העולם.
אליו זעקתי מהמקום הכי פנימי,
שיוציא אותי משם.
והוא הוציא, ובגדול.
נענה לתפילותיי,
למרות הכל.
הראה לי את האור
את הדרך חזרה
איך לצאת מהבור
כשלמולי מטרה.
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
6 תגובות
מדהימות אחת אחת!
מהמםםם
ששתי כפות סוכר- וואו. פשוט וואו.
נגעת עמוק! אהבתי!
רוצה לרצות-אוי מהמםם!! אהבתתי ממששש
על עיי חרבות-אמלהה מ ו כ ש ר ת- לייק ענק!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
קרמשניט- גדולה את. מהמם! תכתבי לנו עוד
רוצה לרצות- חמוד ביותר 🙂 מאמינה שעברת את זה מאז עוד שבע פעמים כפול שלש 😉 מלומדת בנסיונות 😉
עיי חרבות- זה כל כך יפה, עדין, ונוגע ללב, אבל לא נתת לנו להבין עד הסוף, מי שתי הנקבות שם? את והתקווה? אבל היא מופיעה רק בסוף, אז מי? יכולה להסביר? ממש אשמח
שתי כפות סוכר- מאד יפה, חזק ומביע. עוצמתי. קצת קשה לי ההשוואה בין המבול – שזה בחטאיהם, לשואה- ששם הרבי התנגד בכל תוקף לאלו שדיברו עליה כעונש לעם ישראל. אבל האמת לא מחייב שהתכוונת כהשוואה, אלא כדוגמאות לדברים קשים שהיו בעולם. אבל כן ייתי כותבת דברים רק על יהודים שזה ירושלים והשואה, יותר קשור למסר.
בקטע טוב כן? תראי את זה כמחמאה שמבקרים קטע שלך, רואים שיש פה אדם עמוק שיש מה לדבר איתו… ומאד יפה, באמת מאד.
וכרמשניט- וואי את כישרון בלי עין הרע!! חריזה יפה ממש, והתוכן כל כך חד ומרגש! התיאורים כל כך מוחשיים, את ממש מרגישה את הירידה גדול שאין למטה ממנה, ואת נשימת הרווחה של ההצלה אחר כך, הצלה שאני עושה אותה.
מרגש.