מה(מי) יותר חשוב?

גשמיות ורוחניות
יושבת עם עצמי בהסדר,
יומן ועט מוכנים.
כך בפינה בחדר,
העיניים מתרוצצות בין הדפים.
סדר יום כתוב,
עם קביעות וזמן מנוצל.
מסמנת מה שחשוב,
יודעת מה לעשות, אבל..

הטלפון מצלצל, כמה מפתיע ולא חדש.
שוב אותה חברה, "מה נשמע?"
והיא עונה לי בקול מרוגש.
שואלת, מדברת, מפטפטת..
ועוד חברה מתקשרת.
פשוט רודפים אחרי לאן שאני הולכת.
'מה עשית?' 'למה, כמה?'
'מתי אפשר להיפגש?'
אוף אף אחד לא מבין?
אני עסוקה. עסוקה!
רוצה קצת זמן עם ה'.
'אם אין לך לימודים ולא בית ספר
ולא שום דבר, אז מה הבעיה??'
אותי שואלים.
הנפש האלוקית רוצה קצת רוגע.
זה מהמקום הכי פנימי נובע.
רק שיעזבו אותי, מכל הבחינות.
קצת זמן לדבר עם בורא העולמות.

שחרית, מנחה, זהו?
זה כל מה שיש בראש?
מה עם ללמוד, להחדיר משהו לנשמה?
כל הרעיון זה לא רק חכמה ודעת, גם בינה.
להתבונן.. להעמיק..
להבין שיש פה שמוסתר.
זה מעיק.
לחטוף מסירות נפש?
העולם אותי חוטף.
ה', אני רוצה גאולה,
משהו שאותי יהיה עוטף.
אני רוצה חיים.
אני לא רוצה נתק,
לא רוצה פרידה.

אני רוצה שהטוב והרע יתחברו ביחד!
שלום בין שני הצדדים, אותו רצון לכולם.
פלוגת מח? פלוגת לב?
אני רוצה פלוגת -אהבת ישראל-
"לשנה טובה……..וגשמיות ורוחניות ביחד"
———————————–
אך מה מעל מה?
החברות שלי שאיתי רוצות
לדבר ולהיות,
או מה שאני צריכה לעשות?