לעשות טוב

זו הצלחה מבחינתי
בואי נדבר שניה על הצלחה.
מתי לאחרונה עצרת שניה לחשוב מהי הצלחה בשבילך?
מכירה את אלו שכששואלים אותן 'מה זו הצלחה מבחינתך?' הן מיד שולפות מהמותן משהו ,כאילו יש להן עשרות תיקיות מסודרות כאלו עם תשובות מוכנות.
יש גם את המשתהות שלוקחות רגע או אפילו שניים.

מוצאת את עצמך איפשהו שם?
קחי כמה שניות, דקות. אולי בעצם אפילו יותר מזה.
בשבילי הצלחה זה בדברים הקטנים. לא אמירות מפוצצות, לא שלטי חוצות. בשבילי הצלחה זה אנשים. הדברים הקטנים שיכולים פתאום לשנות למישהו את היום.
הם משנים את החיים מבחינתי. מבחינתי לומר שאני רוצה לשנות את העולם זה לומר שאני רוצה לשנות אותי, להפוך את עצמי לטובה יותר, למתחשבת יותר, לרואה יותר. לא להיות רק בתוך עצמי, ביישות שלי. לצאת קצת, לראות את מי שמסביבי. אני זה עולם שלם, שתי נפשות, חלק אלוקה ממעל ממש! ובשבילי ממש נברא העולם! ויש לי כח, כל כך הרבה כח.
גדול עליי לשנות את כל העולם-מודה.
גדול עליי לשנות את כולם- מתוודה.
אבל יש לי את הכח לשנות את עצמי, לעבוד על המידות שלי וככה אני מאמינה שאפשר לשנות את העולם. הפנימי והחיצוני גם יחד.

קרה לי לא מזמן שחזרתי מהלימודים, מאוחר, חשוך וקר. קלטתי בזווית העין אישה מבוגרת אחת שמחזיקה הרבה שקיות סופר ולא היה צריך לנחש שזה לא קל. באותה שניה חזרתי לכיתה ב' וקפצו לי כל הסיטואציות שאמרו לנו ש'אם רואים אישה מבוגרת עם סלים במעבר חציה לעזור לה לחצות את הכביש'. זה תמיד התמיהה אותי- ממתי את רואה באמת אישה עם סלים שמחכה לחצות את הכביש היום? זה היה נראה לי תמונה כל כך ישנה ולא יישומית…
והנה היום , שנים עברו מאז, והתמונה הזו קמה לתחיה ממש. תראו איזה אלוקים גדול שהראה לי מה זה והזכיר לי בדיוק את מה שחשבתי אז… אז חייכתי לעצמי חיוך קטן וניגשתי לעזור לה.
בהתחלה היא לא כל כך הבינה מה אני רוצה, אז הסברתי לה ויחד עברנו את מעבר החציה והמשכנו ללכת. לא היה לי מושג איפה היא גרה, אבל היה לי ברור שאת המשלוח היא תקבל עד הבית. שאלתי איפה היא גרה והיא הופתעה ושאלה אם זה בסדר, עניתי שכמובן והמשכנו לצעוד.
מה אומר ומה אדבר… השקיות לא היו קלות (אם למתן את ההגדרה…), וחצי מהדרך רק חשבתי איך היא סחבה הכל לבד ומי יודע איזה מרחק היא כבר הספיקה ללכת…

הגענו לבניין די מוזנח ושם הנחתי את השקיות. היא שאלה אם אני רוצה משהו וכשעניתי בשלילה היא הופתעה שבעתיים. היא לא הבינה… סתם ככה? באמצע רחוב שומם פשוט לתת יד? היא ניסתה לברר אם בכל אופן אני צריכה משהו או לפחות לשתות ולאכול. כשהסברתי שפשוט שמחתי לעזור ראיתי אצלה זיק של אור וחיוך קטן בזווית השפתיים.

הלכתי לדרכי והמשכתי לחשוב עוד הרבה אחרי על המסר שלקחתי מזה וכמה באמת לתת זה כל כך כל כך הרבה לקבל. השינוי הזה, היציאה ממני וממה שנוח לי עכשיו.

אני מאמינה שגם היא תזכור את זה ומקווה שבפעם הבאה שמישהו יצטרך עזרה גם אם לא בסלים, אפילו סתם בחיוך או מילה טובה, היא תהיה שם בשבילו. סתם ככה, פשוט כך.

זו הצלחה מבחינתי.
שמעתי פעם משפט חזק שאחריו כל מילה מיותרת:

איך תדע אם מה שאתה עושה הוא טוב?
דמיין מה היה קורה אם כולם היו עושים את אותו הדבר.