חזרנו לבית ספר- 5

שליחה
*מייל מהמורה*
*השעה 11 בלילה*
"שלום בנות, מחר ב10 בבוקר יהיה לכן שיעור, לילה טוב"

*10 בבוקר. אף אחת לא באה*

זוהי השיגרה שלי ושל אחיותיי בלב, השליחות שעדיין נמצאות בבית.
מנסים לעזור לנו להשלים חומר בזום
אבלל
לא כל כך עובד.
שתיי האופציות לזמני לימוד זה או בשעה 10 בבוקר (שעה שלא מתאפשרת לחצי מאיתנו) או 10 בלילה (שעה שלא מתאפשרת לחצי השני).
עד שימצאו לנו זמן נורמלי ללמוד בו כבר כולם יקבלו חיסון לקורונה (אמן בעז"ה).
בקיצור, מחכים ומצפים לי הרים של חומר להשלמה.
תאחלו לי בהצלחה

נבטי חמנייה
הלוואי שרק בריאות, מחכה לתוצאות הבדיקה

גרב ימין
אחת מבין כולם
עם מסיכה
אחת מבין כולם
עם אלכוג'ל
אחת מבין כולם
עם סבון

כולן חוץ מאחת
בלי מסיכה
כולן חוץ מאחת
בלי אלכוג'ל
כולן חוץ מאחת
בלי סבון

והאחת הזאת- זאת אני.

מקושרת
היא עוברת במסדרון אבל לא נכנסת לכיתה שלי, לא מבחינה בי, ממהרת מכדי לומר שלום. אז נכון שלמרות חוסר ההתחשבות בו חילקו את הקפסולות אני עם רוב חברותי אבל חצי כיתה שם, בקושי נראית אפילו בהפסקות.
אני משתדלת להנות מהתיכון, וזה לא קשה, כי באמת שכיף לי בו ולפעמים אני קצת מהססת ביציאה האם לא להישאר קצת. אבל חוץ מחצי הכיתה שלומדת בחדר אחר גם אני כמעט ולא מצליחה להיפגש עם ה-חברה שלי שגם מי שלא מכירה אותה יודעת שהחברה זו מי שאני ממש אוהבת להיות איתה והיא פשוט ה-חברה המהממת שלי. היא לומדת בשכבה אחרת ובשעות אחרות, הכי מעצבן זה לומר לה שלום בכניסה כשהיא אומרת לי ביי כי היא יוצאת..
וחוץ מזה המורות החליטו שמשעמם לנו אחר הצהריים אז יש מטלות בטימס רק השאלה מתי אספיק לעשות אותן כשאין לי מחשב משלי
אז זה לא ממש סיפור ולא אפיזודה אבל זו התחלת השנה שלי.

#רוצה_להיות_גבוהה
היום הראשון… נכנסת למסדרון הענק… וואו!!
טובב… אז איפה הכיתה שלי?
איפה הרשימה?
מי איתי? זאתי? יששש!!!!
וואי איזה נססס!!! תודה ה'!
תודה תודה תודה!!!

אוקי… ריגושים…
נו ו… מי עוד?
זאתי? וזאתי? וזאתי ? וזאתי ?? רציני????
כ-ל מי שלא רציתי שתהיה איתי בכיתה–איתי!!
אוףףף איזה ביאוס!!

זה היה היום הראשון…

Mindy
קוראים לו כתר!
לא יודעת למה..
בעצם כן…
אבל זה ממש לא מתאים!
הוא מאוד מושחת
בשביל להיות עם כתר…
לא מלכותי בעליל…
רודן ממש!!!
וירוס קטן
לא נראה לעין אדם כלל
מסובב על זרת קטנה
את כולם!
את כל העולם!
מגיפה בין-לאומית
מטורף!
אז כן…
שאפו ענק!
תראה מה עשית…
אבל…
עזוב אותנו!!!
די!
נמאס לי!
נמאס לי לשמוע שחברה שלי חולה…
נמאס לי לשמוע שחתונה נדחית…
נמאס לי לשמוע שעוד חברה חיובית
נמאס לי לשמוע שהבצפר נסגר
נמאס לי לשמוע שהמדינה קורסת
כלכלית… חברתית… בריאותית…
אנשים נשברים
נכנסים לדיכאון
בגלל הבידוד
בגלל הפחד
הפחד מהמוות
שאתה שולח אותותיו לכל הבא ליד
עזוב אותם!
אני מתחננת!!!
תן להם לחיות!!!
אני אבכה כל לילה
אהרוס לי את היופי
רק אל תהרוס לי אותם!!!
בבקשה!!!
את החשובים לי
אני רוצה לשמור!
לשמר ולייקר את אלה שבליבי
למה עם ישראל בסיפור הזה?!
סרט מסייט!!!
לא רוצה שהילדים שלי ייוולדו
בעוד 3 שנים
למציאות כזו!
לא רוצה!
ושוב…
אני מתחננת!!!
בוכה!
דמעות זולגות על לחיי…
עזוב אותם!
אנא!
תן לנו להתחתן בשמחה
תן לנו ללמוד בנחת
תן לנו לגדל את ילדינו ללא פחד
תן לנו לפגוש את החברות בכיף
רק תן!
ואל תאכזב!!!
כי גם אני עשיתי בדיקה…
ומקווה שאתה לא אורב לי
מעבר למסכה…
מתפללת!
ובשורות טובות לכולנו!!!
איתכן,
מינדי.

מושקי ס.
מי היה מאמיו שעבר הזמן כל כך מהר וכבר מתחילים לימודים? מרגיש לי שהיה לי חופש של חצי שנה וגם הוא טס לו ממש.
טקס הפתיחה נעשה בזום, לימודים סדירים בזום, התקשורת והדיבורים בזומים/בווטצטאפ/ באסמס.
ממש דור טכנולוגי שבזמן האחרון משתמש פי אלף יותר בטכנולוגיה- ואפילו בלימודים שבהם תמיד מתנתקים יותר מהמדיה.
מי היה מאמין שטקסט הפתיחה והלימודים יהיו בזום.
תמיד חלמתי והתפללתי שהקורונה תסתיים כבר בחודש סיוון ובמקרה הכי גרוע תמשך עד תמוז- אב. תמיד חשבתי שאין מצב כזה שמתחילים וירטואלית את הלימודים כי אז כבר הקורונה תהיה מאחורינו אבל טעיתי לצערי הרב, הלמידה היא ממש שונה ומתאתגרת, נמאס כבר מהקורונה הזאת
חייבים גאולה מיד!!!!