זה הזמן לשמוח!- 1

זהו, חוזרים לשגרה (?!)

שאבנו שמחה לכל השנה ו – איך את מתמודדת כשצריך לשאוב שמחה

כי, היא פשוט לא שם?

מושקי
3 לפנות בוקר.
אני קמה לשמחת בית השואבה של אחותשרי.
על קצות האצבעות אני עפה לסוכה. מה לעשות… אני חולה מאומתת, ולא נותנים לי להיות בבית.
נכנסת לזום.
סיפורים. התועדות.
מכינים באקסים מתוקייםם.
סדנאת תיפוף. דמיון מודרך.
הכל כל כך מושקע ומרגיש תשריייי.
תשרי ראשון שלי בארץ ואני די מבואסת.
פתאום מתחיל השירים ובנות מתחילות לרקוד.
יש בנות שהם בקבוצות, ויש בנות שכל אחת רוקדת לבד.
אני יושבת ושרה בסוכה, ופתאום קולטת שואללה… זה זמן שמחתנו שבו אוספים שמחה לכל השנה.
טסה לחדר כדי לא להעיר תמשפחה, ומתחילה לרקוד.
אני.
לבד.
חושך ורוקדת! כמו משוגעת!
אם מישהו היה עובר ליד החלון היה ישר מאשפז אותי באבארבנל…
אבל צריך להיות בשמחה ולשאוב כוחות.
אז זה מה שאני עושה!!
אפילו שאני חולה.
אפילו שזה תשרי ראשון שלי בארץ.
אפילו שלא נותנים לי להסתובב בבית, ואני תקועה כל היום בסוכה.
אפילו שהייתי צריכה להיות במונטגומרי על באקסים ולמחוא כפיים.
זה זמן שמחתנו!!
וצריך לשמוח!
ושמחת בחגיך והיית אך שמח.
גם כשאךך לנו וכואב, נהיה שמחים

מ.
היי
לא אחשוף יותר מדי אני רק רוצה לומר שההורים שלי מתגרשים.

הם היו אמורים להיפרד סופית אחרי סוכות אבל עכשיו בגלל הסגר אבא שלי לא יכול לעזוב את הבית לאיפה שהוא עובר כי זה יותר מקילומטר מהבית.

אפשר לתאר בערך את האווירה – ההורים כל אחד בתוך עצמו, הבית בקושי זז ואני בתור האחות הגדולה גם צריכה לתפקד בבית וגם להיות "שר השמחה".

הרגשתי לא מסוגלת. עד שנכנסה בי התובנה שהיצר הרע בכוונה בא לעצבן אותנו ולהעציב אותנו דווקא ב"זמן שמחתנו" החג הכי שמח בשנה.

גם אח"כ דיברתי עם המשפיעה (כאן נקודה לציון שמי שעדיין לא מינתה משפיעה זה הזמן… כל אחת עם מתמודדת בהתמודדות כזאת או אחרת וכל אחת זקוקה לתמיכה ועידוד) והיא אמרה לי שהקב"ה לא נותן לאדם ניסיון בלי שהוא יוכל להתמודד איתו ושאם קיבלתי את הניסיון סימן שיש לי כלים וכוחות להתמודד איתו!

אנייוואן
אחות מה השאלה…אחותשרי אימא זה כזה מחדיר וואיי נותן חשק לקום התוועדויות שירים שמחת בית השואבה היה מהממםם

אנישוש
אני גרה עם סבתא בבית, סבתא עם אלצהיימר. ולמרות שזזה אמור להיות דבר עצוב- ברוב הזמן זה 50% מצחיק 50% מעצבן!!!!!!!!
והאתגר הגדול זה כשזה מעצבן- להשאר עם חיוך, עם סבלנות. לענות בפעם המיליון וחמש על אותה שאלה, בלי היגיון, אבל גם בלי עצבים.

שיינא
הייתה תקופה מסוימת בחיים שלי שהיה לי מאוד קשה, המצב רוח שלי היה בריצפה, הייתי שוכבת כל היום על המיטה ושומעת שירים, בקושי יצאתי מהחדר.
ואז שמעתי התוועדות אחת, והיא מאוד השפיעה עלי, ופשוט אמרתי לעצמי, תצאי מהגלות הפנימית שלך, תשחררי את הכבלים שקושרים אותך, ופשוט קמתי והתחלתי לרקוד, פשוט לרקוד, לשמוח באמת, שמחה אמיתית.
ומהשמחה הזאת הצלחתי לצאת מהמצב הדכאוני שהיה לי, השמחה עזרה לי ונתנה לי חיות חדשה וצבע חדש לחיים.
לא סתם אומרים שחצי תרופה זה הידיעה על המחלה ו 45% זה השמחה, שמחה זה התרופה האמיתית והבריאה ביותר.