שמחבק כל הגעגוע
בלילות חלמתי עליו.
על הים.
מרחב אינסופי של כחול עמוק, שמכיל בתוכו עולמות שלמים.
גלים מלוחים שמתנפצים בפראות על החוף,
קצף לבן שניתז עד גבוה,
שחפים שדואים רחוק,
וחול אינסופי.
חלמתי על ים שבו אוכל לבהות.
על ים שמול מליחותם של גליו אוכל לבכות.
ים, שמול עומקו אוכל להרפות מעט מגעגועיי.
לתת לעצמי להיסחף עם הרוח. לשכוח את עצמי, להאבד מול העוצמה שהוא מהווה.
ובאשמורת הבוקר, ליבי התגעגע. לאבא. לים. לאשליה שהוא נושא. לחלום שנמס מול קרני השמש החיוורות של הנץ הקר.
?
כשהייתי קטנה אבא לקח אותי לים.
בוקר אחד הוא הופיע בחדרי, לבוש בחליפת הגלישה השחורה שלו.
"ליזי, יוצאים לים!"
מצמצתי, מתקשה להסתגל לאור: "דדי, נורא מוקדם עכשיו! למה אתה מעיר אותי?"
אבא התקרב אל מיטתי, ליטף את פניי ברוך, אסף אותי בין זרועותיו החסונות, ה'אביות' כל כך, ויצא החוצה למכונית הירוקה הישנה שלו.
"תשני בנסיעה, הוא אמר. יהיה לך מספיק זמן."
ישנתי, ונסענו. נסענו המון.
כי אחרי שעות ספורות התעוררתי מולו. הים.
אבא הושיב אותי מול הגלים, בנה איתי ארמונות של חול. אסף איתי צדפים לשרשרת ארוכה שהכנו לאמא. לימד אותי לשחות לבד, הראה לי את השמש האדומה שנבלעת במים השקטים.
הוא גם ניסה ללמד אותי לגלוש, אבל זה לא הצליח לו. הייתי קטנה ורזה מדי.
" לא נורא, ליזי. כשתגדלי אלמד אותך. בנתיים שבי לך על החוף ותסתכלי עליי."
וזה מה שעשיתי. ישבתי על החול, ליקקתי גלידה ענקית ועקבתי בעיניי אחר דמותו של אבא, שתמרנה בין הגלים.
ליבי התרחב בגאווה.
"אבא, אתה אלוף העולם." לחשתי אליו מרחוק.
וככה אני זוכרת את אבא. עולה ויורד עם הגאות, מתמרן, נוסק, גולש. מלך הגלים, עם כתר עננים מרחף על ראשו.
אבא שלי.
?
בערבים, ניסיתי לצייר את הים.
על בד גדול, עם צבעי גואש, והמון געגוע.
השקעתי בציור הזה את כל נשמתי. את כל הכמיהה שתססה בליבי הכנסתי לתוכו, את כל האהבה הנואשת, שלא מצאה דרך לפרוץ החוצה. את ההבטחה המיותמת, את החלום הנטוש שלא זכה להתממש. שנשאר צפון עמוק בחדר שכוח בליבי.
את כל הזיכרונות הקזתי למשיכות הצבע. את כל הרגעים הקטנים, הקסומים, של פעם, של האושר הצרוף, הכנסתי לתוך ענני קצף לבנים, לארמונות החול ולצדפים.
ציירתי את העבר. הפחתי בו חיים.
וכשהציור היה מוכן, הוספתי בהיסוס צללית קטנה, שחורה, רכונה מעל הגלים.
מי אמר שאסור לחלום?
?
(סיפור לא אמיתי)
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
31 תגובות
וואאו בטי
(אני בטח לא מחדשת לך אבל יש לך כתיבה מושלמת, באמת.)
איזה סיפור יפיפה
של אבא, בת ילדות.
אהבתי?
תודה שותפה!!
כיפלי שאהבת.
אמאלההה צימררתתת מה זה הדבר הזההה
צימרר אותך? ואו, זה אומר המון!
תודה?
אבא
אני עם דמעות..
יש לך מזל שכתבת שזה לא אמיתי
אחרת הייתי פה נמצאת בסערת בכי רצינית
האוצ
זה כזה יפה וכאבב
אופסיי..
אם כך באמת טוב שכתבתי;)
תודה, נשמית?
אמאל’ה בטי ?.
כשרוניתתתת.
איזה סיפור… וואו.
תודה..
בטי, זה היה נדיר.
כתיבה מיוחדת ממש.
טנקיו, שרהלה!
שמחה שכך את חושבת.
בטי.
אף פעם לא יימאס לי מהכתיבה והעומק והיכולת שלך לאסוף דקויות ולנסח אותן מחדש.
יפהיפה, באמת.
סיפור שבהחלט אקרא שוב, ושוב. את מוכשרת כאופק הים.
התגעגעתי.
אורגניזם.
איזה מאמי את?
התגובות שלך תמיד מרגשות ויצירתיות, פשוט כיף לראות אותך כאן!
תודה על המחמאות המעלפות האלה, ועל ההצהרות שלך שמרגשות אותי ממש! (לא יודעת מה יותר: שתקראי את הסיפור הזה עוד המון, שאני מוכשרת כאופק הים (ואו! זה ביטוי ממש יפה, את יודעת?) או שלא יימאס לך ממני לעולם?)
וגם אני התגעגעתי קצת. לשתף חומרים, ולקבל עליהם משוב, וסתם כך התגעגעתי לשיח הזה שיש פה בין השותפות.
אמנה, לא יודעת אם התאפשר לי באמת לחזור, להיות נוכחת פה כמו פעם.
תודה, בטי, אני מוחמאת עד מאוד.?
ועוד יותר כיף לראות אותך, ועוד בפוסט! אני מתרגשת.
אני מסכימה לך לקחת את שלושתם. כמובן שאקרא את זה עוד המון, וכמובן שבחיים לא יימאס לי ממך, ואה, יאיי, האמת שממש הקרצתי אותו, שמחה לשמוע שהוא מצא חן בעינייך, הביטוי. הוא בהשראתך, אז תרשי לעצמך לקחת קרדיט D: .
אני התגעגעתי יותר, ואהיה הראשונה שאקפוץ אם תחזרי. בינתיים, מרענן ונעים לראות אותך כאן, מפעם לפעם.
תודה על זה!
הייי פספסתי את התגובה שלך!
ואהה תודה נשמית שכמוך?
את מרחיבה לי את הלב כל פעם מחדש.
זה היה – –
מהמם ונוגע..
?
תודה!
בטי.
אני כבר כמה שעות מחפשת מילים שיוכלו לבטא רגשות, לתמצת יצירה.
התייאשתי, מודה.
רק אספר לך שקראתי את הסיפור הזה כבר 3 פעמים, וזה לא הסוף.
ו… מוכשרת זו מילה קטנה מדי, נכון?
תאלצי להסתפק בה.
נ.ב.
הצצתי לתגית שלך, חשבתי קצת לרפרף עליה עד שהבנתי שכל שיר – שיר. עמוק, ומשאיר המון חומר למחשבה. אז קראתי רק כמה בודדים, ותקשיבי – את מטורפת! (המילים היום קצת ברוגז איתי, אז לא הצלחתי למצוא הגדרה אחרת, ממצה יותר. סולחת?;))
מקווה בהזדמנות להמשיך לקרוא עוד מפרי עטך.
ובבקשה, תשתפי אותנו יותר, טוב?!
מוכשרת זאת מילה מספיקה, תודה טוהר!
התגובה שלך חיממה את ליבי.
נ.ב: דיי, הלכת לקרוא שירים שלי? זה מרגש אותי, ברצינות. זה עושה כזה טוב על הלב לדעת שמחפשים חומרים ישנים שלך, קוראים ונהנים..
(אגב, גם מטורפת זו מילה מספיקה?)
ממ, לגבי בקשתך, אשתדל ממש, טוב?
תודה לך!!
יש לי דמעות בעיניים.
לא יכולה לתאר לך מה אני מרגישה עכשיו, אמאלה.
ואו Moom, מקווה שזה בסדר..
??
דיי זה עלה!! גיליתי את זה ממש בדרך אגב, לא קיבלתי שום מייל.. מוזר לי.
תודה לכן, מגיבות נחמדות! תיכף עונה לכן אחת אחת?
…………
אני בולעת את הרוק.
קראתי פה משהו.
אני מהוממת. (יש פועל כזה??)
א-י-ל-ו דימוייייייים!!!!! אילו תיאורייייים!!!!! איזה כישרון!!!!!!
מרחב אינסופי של כחול עמוק, גלים מלוחים, קצף לבן, שחפים… קשר כזה מדהים בן ילדה לאביה……
את אלופה אם הצלחת לרתק אותי, את סופרת של ממש אם באמת ישבתי פה פעורה פה עם דמעות מלוחות בגרון. (אני לא מבלפת, אני אומרת לך באמת מה הרגשתי!)
אני מאחלת לך בהצלחה בהמשך!!! מחכה לסיפור כזה כל שבוע!
תודה, ריגשתותי!!
אמן ואמן, רק כל שבוע? לא הגזמת קצת?;)
אבל מבטיחה מאוד להשתדל.
(לוידעת מה זה אומר ברמה הפרקטית, רקומרת?)
וואו… איזה כתיבה מדהימה יש לך, בטי…? סיפור מיוחד ממש, גם בכתיבה היפה הזאת מלאת הדימויים והניחוחות וגם הסוף שפוגע בדיוק בבטן הרכה.
את כישרון אמיתי…
תודה טניה!!
וואו, בטי.
מפעים כמה דברים טמונים בסיפור הזה, שכתוב טוב כל כך, יפה כל כך- – –
התיאורים היפים, הדקויות, רחשי הלב.
פשוט מדהים.
תסכימי לנו לטעום עוד קצת ממך, נכון?
שין! טוב לראות אותך פה!
תודה לך?
כיף לי שהרבה שמו לב לדימויים, זה באמת אלמנט שחשוב שיהיה בטקסט, בעיניי? כמובן שבמינון מתאים.
ו, ואו! כולכן רוצות שאשתף פה יותר חומרים.. ?
אשתדל מאוד, אבל תתפללו שיהיה לי זמן לזה?
שוב תודה.
בטי, יש בכתיבה שלך משהו מאד נוגע ללב וכנה.
זה נוגע בי כל פעם מחדש.
יש לך כתיבה פשוט וואו.
אין לי מילים יותר, אבל קיבלת את הלב שלי.
תרתי משמע.
היוש, בנאדם! תודה שמילאת את הבקשה שלי, ועוד בהידור?
ואל תדאגי, אני זוכרת שאני עוד חייבת לך?
שאלה דחופה דחופה!
אבא שלה נפטר?
לא התעמקתי בנושא?