המלך ואני1

לאחר ההקדמה בפוסט הקודם, שמחה להציג בפניכן את התחלת המדור. כמה שהתפילה עמוקה הרבה מעבר למילים הפשוטות אותן אנו מכירות. על כל קטע רשום פירוש על-דרך הפשט ומיד לאחר מכן פירוש בחסידות. בכל פוסט יתפרסמו קבוע שלושה קטעים מן התפילה, בין אם הם קצרצרים ובין אם הם ארוכים. מה שמנוקד זו המילה כי שמובאת בסידור, ומה שללא ניקוד זהו פירוש הפשט. מוזמנת לקרוא, ושבאמת נזכה כבר בזכות תפילה כראוי לבית-המקדש השלישי ברוב תיכף ומיד ממש!
להקדמה

מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ תודה לך השם מֶלֶךְ חַי וְקַיָּם המנהיג ומחיה את העולם באופן נצחי. שֶׁהֶחֱזַרְתָּ בִּי לתוכי נִשְׁמָתִי בְּחֶמְלָה ברחמים רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ: השם החזיר לי את הנשמה, למרות שאולי התנהגתי שלא כראוי – וזה מגדיל ומחזק את האמונה שלי בהשם.

—
את כל יומו של היהודי הוא פותח במילה "מודה" – ביטול. הוא אין ואפס והדבר היחיד שיש לו זה להודות. מודה לקב"ה מלך העולם, המנהיג הגדול שמחיה את הכל, על כך שהחזיר לו בהיותו יצור עלוב שהקב"ה לא חייב לו דבר, את נשמתו ללא כל סיבה מוצדקת. הכל מתוך רחמים ואמונה של הקב"ה על בנו שבטח היום יתנהג כראוי.

כל מי שקמה היום בבוקר, כשאת אומרת "מודה אני" חשבי על-כך שהקב"ה החזיר את נשמתך לעולם, רק כי סומך עלייך שאולי היום תתנהגי כראוי בדיוק כפי שהוא רוצה, וככה כל יום מחדש הקב"ה מאמין בך, בנו. ואם הקב"ה מאמין בנו באמת כל-כך חזק ומרחם עלינו מתוך לב רחמן, אז אנחנו לא מסוגלות לעשות לקב"ה קצת יותר נחת מאשר אתמול?
בָּרוּךְ אַתָּה השם אֱלֹוקינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל נְטִילַת יָדָיִם: רחיצת הידים נעשית דוקא על ידי כלי, הנקרא 'נטלא' בלשון הגמרא.

—
זה כל-כך מדהים! תחשבי על-כך, יהודי, חלק אלוק, קם בבוקר, ומה הקב"ה מצווה אותו? לקחת חפץ גשמי, כלי, נטלה, לא מזמור מסוים או תפילה כלשהי, ישר אחרי "מודה אני" נוטל היהודי את ידיו. דרך הגשמיות היהודי מתקדש ומתחבר לקב"ה! וזה דווקא מאד תמוה שמים לכאורה רגילים אותם אנחנו שותים, הם אמורים לטהר גוף שנטמא? ובכלל, מה פתאום שרק שמים על הידיים הם אילו שמטהרים אותנו?! הרי אם-כבר צריך ללכת לטבול במקווה. המים מראים לנו על פשטות, על תמימות.

הם בסך-הכל נוזל שמתייבש בשמש, משהו שיורד מהשמיים בגשם, דבר מה שאדם שותה. אך המים בכוחם לחייה נפש עייפה, אם-כן גם בכוחם לטהר גוף שלם מטומאתו. יש במים סוד של טהרת השם כפשוטה, של קבלת עול ומסירות נפש.

וזה מה שנטילת הידיים בבוקר מגיעה להגיד לנו, שעם כל הטומאה שלנו מהלילה אפשר להיטהר רק על-ידי מים – עם כל הלכלוך שיש על יהודי, אפשר להיטהר רק על-ידי פשטות והליכה בזרם, בקבלת עול ובמסירות נפש.

המים לא נחשבים לכאורה כ"כלום", הם גם לא עולים כל-כך יקר, רק מים מינרלים. יש בהם סוד של פשטות אמיתית. ומי שרוצה להתקשר לקב"ה, זה רק על-ידי פשטות, "לב טהור ברא לי אלוקים".

ועוד דבר, על-ידי גשמיות מתקדשים, על-ידי המים. וכך גם מלמד אותנו שיהודי חייב להתעסק עם גשמיות העולם כי זה מה שיחבר אותו להשם באמת, "ונתאווה הקב"ה להיות לו יתברך דירה בתחתונים", אז איך עושים דירה לקב"ה בתחתונים? על-ידי מים=פשטות וקבלת עול.
בָּרוּךְ אַתָּה השם אֱלֹוקינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר יָצַר אֶת הָאָדָם בְּחָכְמָה, באמנות מופלאה וּבָרָא בוֹ נְקָבִים נְקָבִים, איברים עם נקב, כמו האזנים, האף ועוד. חֲלוּלִים חֲלוּלִים. איברים שצריכים להיות חלולים כדי שהגוף יתפקד כראוי, כמו הלב שיש בתוכו דם. גָּלוּי וְיָדוּעַ לִפְנֵי כִסֵּא כְבוֹדֶךָ, שֶׁאִם יִסָּתֵם אֶחָד מֵהֶם אחד מן הפתחים שלנו בגוף יסתם. אוֹ אִם יִפָּתֵחַ אֶחָד מֵהֶם, אם יהיה חור באחד האיברים או שהוא יפתח בזמן לא מתאים. אִי אֶפְשַׁר לְהִתְקַיֵּם אֲפִילוּ שָׁעָה אֶחָת. בָּרוּךְ אַתָּה השם רוֹפֵא כָל בָּשָׂר וּמַפְלִיא לַעֲשׂוֹת: עושה את הגוף המופלא.

—
הקב"ה ברא נקבים וברא חלולים, ואנחנו מבקשים מהקב"ה שלא יסתם אחד מהם ואף לא יפתח, כי אם יסתם או יפתח חלילה – לא נוכל לעמוד לפני הקב"ה אפילו שעה אחת!

וכך הקב"ה ברא אצלנו חסרונות, וברא מעלות. אם יעלם חסרון שלנו לא יהיה לנו ממה לקום ולהתעלות, משום שהחיסרון בא לרומם את האדם, ואם תעלם המעלה שלנו, אנחנו בכלל נהיה בדיכאון. ובעצם בשני המצבים לא נוכל לעבוד את הקב"ה כמו שצריך, אם אין חיסרון יש ישות, אגו וגאווה, ואם לא תהיה לנו מעלה לא יהיה לנו סיבה לחיות.

ולכן זכינו שלנו בתור יהודים זו המעלה הכי גדולה שלנו שאנחנו יכולים לעבוד את הקב"ה, ואם אין לנו את המעלה הזאת אין לנו מה לחפש כאן. ואם אין לנו את החיסרון שאנחנו לא מושלמים, גם אין לנו גם מה לחפש כאן כי מושלמים נמצאים רק בשמים! ולכן אנחנו חייבים גם את המעלה של תורה ומצוות, וגם את החיסרון שיש לנו לאן להתקדם, בשביל לעמוד לפנייך, כי לולא זה, אי אפשר אפילו שעה אחת.

"רשעים בחייהם קרויים מתים", ומי שאין לו את מעלת התורה והמצוות, אין לו חיים. הוא חיי בשקר, ושפע חייו יגמרו. ובסוף מסיימים "רופא כל בשר ומפליא לעשות", ברוך-השם שנתן לנו גם מעלה וגם חיסרון, שברא יהודי בצורה מופלאה.

יחי אדוננו מורנו ורבנו מלך המשיח לעולם ועד