מוזר לי
כ"כ הרבה התכוננו! למדנו, חשבנו, התנצלנו.
זה התחיל בכל נדרי, צום, התענות , התרגשות……………………
נעילה. וזהו. זה ניגמר!! בשניה! הכל חוזר להיות כמו שהיה, מכוניות נוסעות, אוכלים שותים, וכבר למחרת מתחילים הכנות לסוכות.
ואני בתוך כל המהומה הזאת חושבת לעצמי, איך זה? איך יכול להיות מעבר חד כזה? אתמול ישבתי בבית כנסת נירגשת ומסוחררת, והיום אני כבר מסתובבת בקניון עם אייס קפה. קצת מוזר לי! שפתאום הכל כביכול נעלם! כל הרצינות, כובד הראש, הכל הופך בבת אחת לשמחה, לחגיגה.
איך זה????
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
8 תגובות
ככה בדיוק ט' באב וזה הרבה יותר הזהוי כי בט' באב אנחנו עצובים מתאבלים יום אחר כך כבר נוסעים לים
תכלס..
מילא זה, תשרי מייד אחרי זה עוד חג
כאילו צפוף והכל
אבל זה ממש התחבר לי לקטע כזה שלדוגמא איזה מישהו נפטר חו כן, לא עלינו והעולם כולו כאילו בהכי רגיל שלו…
וואיייי זה באמת חתיכת שאלה שמציקה גם לי!!!!
וואו, באמת שאלה קשה…
אולי זה היצר הרע שמצליח לגבור עלינו פתאום.
אולי זה האתערותא דלעילא שנעלמת לה פתאום לפני שהספקנו להוריד לכלים.
אולי זה השיגרה שמידי סוחפת אותנו..
אולי זה אי היכולת שלנו להכיל את האורות הגדולים שהיו בחג.
עוד לא החלטתי.
אבל ברור שצריך לעשות עם זה משהו.
כתבת מקסים!!
כל מילה של שלוואן
חבל לכתוב אותו דבר ♥ 😉
דבר ראשון – אומרים בחסידות שבראש השנה ויום כיפור אנחנו ממליכים את המלך. ובסוכות אנחנו שמחים על המלכת המלך.
פעם היו ממליכים מלך יש סדר קודם עושים מעמד רציני כזה תוקעים בחצוצרות..
אחר כך בנפרד יושבים עושים סעודה שותים ושמחים.
אותו דבר אנחנו ראש השנה יום כיפור ממליכים בהכנעה ביראה עם שופר
ובסוכות זה הסעודה שאנחנו שמחים על המלכת המלך!
כלומר שזה לא עניין אחר – זה אותו עניין של המלכת המלך הכל אותו עניין!
בסוכות מתגלה האהבה שלנו למלך והשמחה על המלכתו!
ועוד דבר לא קשור אבל יפה על שמחת תורה..
אני שמעתי אתמול משל ממש חזק סיפר הרב אשכנזי בשיעור נפלא על חג הסוכות (ממליצה לשמוע את השיעורים שלו!)
ואני מקווה שאני אספר אותו טוב!
אז ככה..
אנחנו בטעות חושבים שימי הדין נגמרו. אבל הם לא. הם ממשיכים עד הושענא רבא!
אז מה פתאום סוכות באמצע?
משל למלך שהיה לו אוהב שבגד בו,
המלך נותן לו ארבעים יום לשוב
והוא לא מתחרט.
אחרי ארבעים יום המלך כותב את גזר הדין שלו
ואף חותם עליו
אבל עדיין אינו מסוגל לחתום חתימה סופית ולגזור את הגזירה.
הוא מחכה עוד אחד עשר יום ואחר כך חותם את הגזירה הסופית לתלות את הבנאדם.
אבל עדיין הוא לא מסוגל להוציא את הגזירה לפועל ממש..
כי הוא אוהב אותו.
מחכה עוד יום.
ביום החמישים ושתיים המלך שולח את שלוחיו לתפוס את הבנאדם ולבצע את גזר הדין
הם מגיעים אליו הביתה, הם רואים אותו עוד רוקד ושמח עם ספר החוקים של המלך, מחבק אותו מנשק אותו.. את הספר.
הם חוזרים ומספרים למלך שראו אותו רוקד ואומרים:
לא זה האדם ששפטת. זה מישהו אחר.
הוא עשה טעות ושטות
אבל לרקוד רוקד מי שאוהב
לשמוח שמח מי שאוהב
הנמשל:
40 יום הקב"ה שופט אותנו,
מגיע חודש תשרי הוא חותם אותנו
אבל עדין לא חתימה סופית
הוא אוהב אותנו לא מסוגל ח"ו לפסוק ליהודי
שיעני או שישפל
מחכה עוד 11 יום עד הושענא רבה
יום הישועות הגדול
ואז הוא חותם סופית את הגזירה
אבל עדיין לא נותן למלאכים את הפקודה לבצע את גזר הדין
למחרת נותן למלאכים בליל שמחת תורה את ההוראה לביצוע
המלאכים באים רואים יהודים רוקדים עם ספרי תורה
חוזרים ואומרים לקב"ה לא את אלה שפטת
אתה שפטת בוגדים
אבל אלה אנשים שאוהבים אותך!
רוקדים עם הספר הוראות שלך! מחבקים אותו!
שרים טוב לי תורת פיך!
שמעתם פעם מישהו רוקד עם הפקודות של מס הכנסה?
עם החוקים של בית המשפט?
המלאכים אומרים לה' לא את אלה שפטת..
ימי הדין נמשכים עד שמיני עצרת למעשה..
לכן בהושענא רבא נוהגים חסידים לאחל "פתקא טבא" – פתק טוב.
כי ביום הזה ה' חותם סופית את גזר הדין.
אבל עד לאותו יום אפשר לקרוע את גזר הדין!
ואיך?
בראש השנה יום כיפור בהכנעה וביראה
ובסוכות – על ידי שמחה!!!
וואי סיפור חזקקק
בסוף נעילה אנו אומרים- 'לשנה הבאה בירושלים'.
שנה הבאה זה לא עוד שנה, אלא השנה שהגיעה עכשיו- שנת תש"פ.
ואח'כ השערים ננעלים. זהו! הכל כבר נחתם ונכתב ואי אפשר לשנות את זה. ואנחנו הולכים הביתה לפתוח את הצום ולהתחיל לבנות סוכה.. ואנחנו שמחים. בבית כנסת שהתפללתי אחרי נעילה (עוד לפני ערבית) הבנים התחילו לרקוד ולשיר. זה היה מדהים! ולמה הם שמחים? כי ה' כתב את גורלנו והכניס אותנו בתוך השערים. ועכשיו כולנו בפנים שמחים ובטוחים שה' כתב אותנו לשנה טובה ומתוקה!