הלב שלי /9

החלטה חותכת

לפרק הקודם
"מה שאנחנו הכי פוחדים לעשות זה בדרך כלל מה שאנחנו הכי צריכים לעשות"

הבית הגדול היה שקט באותו בוקר, נראה כאילו כולם יצאו מהבית והשאירו אותו פנוי רק בשבילו, ובאותם הרגעים הרעש שתמיד מילא את החלל, היה נראה מבורך בעיניו, מפלט מהמחשבות, הרגשות, התחושות.

הוא נכנס לחדרו, נשכב על המיטה, וקרא שוב ושוב את הקלף המהוה. אולי ממנו תבוא התשובה המתמהמהת.

"מיכאל?" אמא שלו נכנסת לחדר, מגש קטן בידה, "בוקר טוב". היא מניחה את המגש על שולחן קטן שעומד בצד, וניגשת לחלון, "מה אתה קורא שם?".

מיכאל מגיש לה את הקלף בלי להביט לה, רק פלג גופו העליון שמתרומם מאותת שהוא ממתין לתגובתה.

"מיכאל, אתה צריך לנסוע לעיר הבירה", מעולם לא דיברה סרילה בתקיפות כזו לאחד מבניה.

"את חושבת?", מיכאל תלה בה מבט משתוקק.

"בטוחה. אל תתן לשום דבר לבלבל אותך בדרך, ילד שלי".

משהו לא מוכר עטף את ליבו של מיכאל, "אבל אבא… ורבי יצחק", שטף המחשבות יצא ממנו בשטף מילים מגומגמות.

סרילה מתיישבת על המיטה ליד מיכאל, ומניחה יד על ידו.

"כשהייתי ילדה סיפר לי אבא שלי את סיפורו של מיכאל, נער מירושלים היהודאית שהובא ליון כעבד לאחר שנתפס עובר על חוקי מלכות יון ביהודה". עשרות פעמים סיפר לה אביה את הסיפור הזה, ובכל פעם התחיל מחדש הדיון על אמיתותו.

"הנער הגיע ליון ואחרי שנה של עבדות נישא לאחת ממשרתות הגבירה בבית בו עבד", סרילה מתמצתת את הסיפור למשפט אחת, מדלגת על ימים של שכנוע ורגע משבר אחד, של בחור צעיר שכוחו לא עמד לו בניסיון הזה.

"נולדו להם שני ילדים שאף הם הפכו בנערותם למשרתי האדון". היא נעצרת לרגע, בוחנת את השפעת סיפורה על מיכאל, שאף שריר לא זע בפניו.

"בכל פעם ששמעתי את הסיפור הוא נעצר בתיאורה של מגילת קלף שהעביר מיכאל לבניו, רק ביומו האחרון, נודע לי תכנה של האגרת".

היא נעצרת לרגע, ואז ממשיכה, חוזרת לנושא בו התחילו את השיחה.

"מיכאל", העיניים החומות ננעצו באלו אפורות המבט העז שמיכאל לא הכיר, "אבא שלי אמר לי ביומו האחרון עלי אדמה, שיהודי תמיד חוזר בסוף למקור שלו, ואם לא הוא, צאצאיו.

אנחנו לא נולדנו בנים לעמו של האלוקים, אבל לך יש הזדמנות להיכנס אליו".

זה מה שכתב מיכאל לבניו, מסר שעבר הלאה בשרשרת, ועומד להכריע היום במערכה.

עיניו של מיכאל נצצו, הוא נטל את שטר הבעלות וקרע אותו לשניים.

"אני אצא היום בלילה", ומול העיניים הנוצצות שהסתכלו עליו בחיבה והתרגשות, לא יכול ליבו שלא להתמלא מחדש.