אומץ או חולשה?
לפרק הקודם
כאשר עומדות בפניך מספר דרכים, וכאשר אינך יכול להחליט, בחר בדרך הכרוכה ביותר העזה.
"תחשוב על זה שוב?", התחינה בעיניים האפורות גורמת לחומות שמולן להשפיל מבט במבוכה, "אני לא יודע", אדנאן לא מסוגל להתמודד עם האכזבה העמוקה בעיניים האפורות שמולו.
"אז תוותר על החלום המשותף שלנו? על שעות הלימוד היפות?", מיכאל מנסה לפרוט על נימי רגש נסתרים בליבו של בן דודו.
"אני רוצה לבוא איתך", אדנאן פוכר אצבעות במבוכה שמעמיקה מרגע לרגע.
"אבל?"
"אבל לא מספיק אמיץ", אדנאן מרים את עיניו, מביט עמוק באלו שמולו, "אני לא מסוגל להשאיר את הכל מאחורי.
אני… אני לא אמיץ כמוך".
"אני מבין", מיכאל לואט חרישית. "אני אעזוב את האחוזה בימים הקרובים. ואסע לאתיל כאזארן, דרך הרכס, אם תתחרט, אני מניח שלא יקשה עליך לנסוע בעקבותי".
הוא לא ממתין לתגובה, רק מפנה את גבו אל אדנאן, והולך משם.
–
הבוקר שהעיר על האחוזה לא האיר את פניו לכלל תושביה. במיוחד לא לתושבי האחוזה הגדולה, שדריו התעוררו כעת לעמל יומם.
במחסן שבקצה המסדרון נעמד גם מיכאל על רגליו, המפתח שננעץ בדלת גורם לו לפסוע פסיעה אחת לאחור, וראשו מורכן בפני הנכנס לחדר והוא אינו יודע מה יענה לו.
"בוקר טוב. יש לך יום חופשי היום", המשרת שפתח את הדלת מודיע לו בלקוניות, ומושיט לו קלף מגולגל, "אביך ביקש למסור לך את זה. יום טוב, אדוני".
המשרת פונה לאחור וממהר למטלה הבאה שהוטלה עליו, משאיר את מיכאל המבולבל מאחור ידיו ממוללות את שולי מגילת הקלף.
שטר בעלות על שם מיכאל בן יכין.
מיכאל משפיל ראש לשולי הגיליון, מבטו קולט מספר מילים שנרשמו במקום החתימה של אביו, "אתה יודע מה התמורה".
ככה, חד וחלק.
ומבלבל, מאוד.
אחרי הלילה במרתף הוא כבר אינו בטוח בדרך אותה רצה לבחור לעצמו.
אבל, מה עכשיו? האם יוותר על הכל?
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
4 תגובות
שלא יוותר!
אמאלההה
זה אחד הסיפורים היפיםםםםםםםםםם
דאייי
אני נהנית כל כך לבלוע את השורות, להיות מרותקת לכתיבה המיוחדת הזו!
תודה!!!
כרגיל, היה מהנה.
אוו מיי. לא הגבתי?
היה מהמם וכל םעם מחכה להמשך. הכתיבה שלך סוחפת!