הלב שלי /14

החבל מתהדק

לפרק הקודם
ראשיתו של הכאב – בגעגוע.

קרני השמש התקבעו במקומן ברקיע, מסמלות התחלה של עוד יום חדש.

עבור אנשי האחוזה שעל הגבול, היום הזה סימל יותר מהכל את הבגידה של מיכאל. וסרילה ידעה שלעולם ועד יבוש יכין ביום הזה, שלהרגשתו סימל את כישלונו האישי בחינוכו של מיכאל.

"שלוואן", יכין פותח את דלת החדר בסערה, וניגש לבנו הקטן שהתהפך בשלווה על מיטתו, "בוקר טוב, אני מחכה לך בעוד עשר דקות במשרד שלי, אל תאחר!", הטון של יכין היה כעוס ועצבני, הוא ניער את שלוואן ממיטתו, ולאחר שווידא שהילד התעורר, עזב את החדר בטריקה.

"מה הוא אמר לך", יכין לא הרים את ראשו לעבר שלוואן המפוחד שעמד בקצה החדר וייחל שאביו יתחרט וישלח אותו מהחדר.

"שלוואן!", יכין דפק בעוצמה על השולחן שמולו ישב, לא שם ליבו לטיפות הדיו שניתזו לכל עבר.

"מי א..מר לי מה?", שלוואן רעד מפחד, הוא ידע שאביו כועס, והספיק לו לראות את מיכאל במרתף כדי לחשוש מאביו.

"אחיך", יכין מתיז, החצוף הזה, שהעז ללכת נגד אבא שלו.

"הוא לא אמר לי כלום", שלוואן אומר מהר שיתחרט, רק שהוא מחכה לי בכאזארן, אבל אני לא מתכוון ללכת אליו.

יכין נעץ מבט ארוך בבנו הצעיר, "אתה בטוח? לא שכחת משהו?", הוא תופף בקצות אצבעותיו על השולחן, מנסה להסוות את הכעס שחש כדי להרגיע את בנו הצעיר ולגרום לו להיפתח.

שלוואן הנהן לשלילה.

"בסדר שלוואן", יכין מחליט להרפות, "אתה יכול ללכת".

שלוואן מסתובב, ויוצא מהחדר במהירות, לפני שאבא שלו יתחרט, כשהקול של אבא שלו משיג אותו, "ברור לך שאסור להזכיר אותו בבית הזה, כן?".

כן.

—

"זה בוצע", לבוש השחורים ובן שיחו עמדו כהרגלם ליד הגדר הנמוכה, מוסתרים מאחורי הגזע הרחב.

"יופי", השני פולט בטון אדיש.

"עכשיו תורך", השחור לא מתכוון לוותר לו.

"אמרתי לך", בן השיח של השחור משלב ידיים בנינוחות ונשען לאחור, "כשתהיה לי הוכחה שביצעתם את זה, תקבל".

השחור הסתובב בפתאומיות, מסיט את הברדס, ומביט בזה שמולו בעינים חורשות רע, "אני מקווה בשבילך". והלך.

בן שיחו המתין כמה שניות, ואז נכנס לאחד הבתים בכפר.

מעבר לגדר החומה שכב אדנאן, מתאמץ לעצור את נשימתו כדי שלא ישימו לב שהוא שומע כל מילה, כששמע את דהירת הסוסים, חיכה כמה שניות, ואז התרומם, והתרחק בריצה שפופה מהמקום.