שְׁנַת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ
לפרק הקודם
שאלום אנשות:)
קודם כל, סתם רציתי לעשות משהו שאני כבר מליון זמן מתכננת לעשות ותמיד שוכחת – לומר לכן תודה =]
אני כמעט ולא מגיבה באתר על הפיבדקים שאתן משאירות לי, אבל תדעו שהם פחות או יותר הסיבה היחידה שבגללה אני ממשיכה:)
אתן רואות בעצמכן שאני לא ממש עומדת בקצב של להעלות כל ראשון וחמישי ולכתוב בזמן (ותודה לחני העורכת המדהימה שתמיד תמיד זורמת איתי:) גם כשאת הפרק הקודם כתבתי ביום שישי ב3 בצהריים ו5 דקות אח"כ הוא עלה), אז תודה על התזכורות שיש בשביל מי לכתוב:)
בתחילת פרשת השבוע שלנו מדובר על מצוות שמיטה.
אני מאמינה שכולכן מכירות כבר מגיל הגן את השאלה על "מה עניין שמיטה בהר סיני" ואפילו לענות, ולכן בדיוק לא זה מה שאני אשאל אתכן:)
ובהמשך פרשתנו החביבה (למה מי אני בכלל שאחלק ציונים לפרשות?? זאתי מקסימה, זאתי חביבה. וואלה) מופיע עוד פסוק שפחות או יותר כולנו מכירות – "וכי תאמרו מה נאכל בשנה השביעית?… וציויתי את ברכתי"
עד כאן, הכל טוב, יפה, מקסים, חביב, נחמד ונעים וכל מילה אחרת שרק תרצו לכתוב כאן:)
אבל.. פרט אחד חשוב וקטן "שכחתי" לציין.
הפסוק הזה לא באמת מופיע בהמשך לדיני שמיטה. באמצע מופיעים דיני יובל, "לא תונו איש את עמיתו" ועוד כמה כאלו.
התורה לא הייתה יכולה להצמיד את ההבטחה על הברכה שתהיה לנו בשמיטה וכלזה אל הציווי על השמטי? למה בעצם להפריד?
לא חבל?
תשובות, יש בקובץ המצורף:)
או פשוט וקל, בליקוטי שיחות חלק כ"ז שיחה ב' לפרשת בהר.
בהצלחה!!
27 – 25 בהר ב
2 תגובות
הזוי לי שאשכרה פתחתי שיחה בסתם יום חול והתחלתי ללמוד,
תודה לך, זה בחיים לא קרה קודם, הצלחת לסקרן אותי עם השאלות שלך וממש אהבתי את השיחה הזאת,
תודה שאת משקיעה בזה כל שבוע, בסוף יש פירות?
תודה יקירה!!
איזה כיף לשמוע:)