אני לא מסוגלת בשום אופן!
היי שותפות יקרות! 
מה שלומכן?
רציתי לשתף ולספר לכן על משהו שקשה לי מאוד.
אני מבינה שרובכן משתפות מה שקורה לכן עם ההורים שלכן בשמחה!
אבל יש כאלו, כמוני, שקשה להן מאד לשתף במה שקורה אצלן כשמדובר על הרגשות (אם אני בדיכאון, אם אני בוכה, אם אני רגשית, וכו')
בצפר, חברות, משפיעה.. וכו'
בקיצור אני לא משתפת כלום.
אל תגידו לי שאני משוגעת, כי אני כבר יודעת את זה.
לא קל לי…
בבידוד הזה, עם כל הבלגן, הציפו אותי הרבה רגשות, תסכול, בכי, כתוצאה ממחשבות איומות שמעולם לא חשבתי לפני, ומפחד על המשיח שאנו יודעים שהוא מאוד קרוב.
הרבה קרובים אומרים לי שזה יעזור לי מאד אם אני אשתף, שזה בשבילי, שהם נמצאים כאן בשבילי, שזה מאד חשוב שידעו מה שקורה אצלי.
הבנתי, אוקיי.
אבל אני לא מוכנה, לא יכולה, לא רוצה שהם ידעו, אני מתביישת מאד.
לא מסוגלת להגיד להם כלום, כי אני מתחילה בלחצים, פנים אדומות..
ב"ה יש לי את מי לשתף ואני שמחה מאד!!
האנשים הקרובים (משפיעה, חברה) שאני כן מספרת להם אומרים לי לספר להורים.
אם אני כבר משתפת, לפחות ל3, אני עוברת את הכל בעזרה שלהן, אז למה להרגיז אותי כדי שההורים שלי גם כן ידעו!?! אני יכולה בלי העזרה שלהם!
מרגיז אותי מאדד
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
14 תגובות
אם את לא מרגישה שאת צריכה לשתף אז את לא חייבת..
נשמע לפי מה שכתבת שאת מרגישה שאת ח י י ב ת ממש לשתף את ההורים. זה לא בהכרח נכון. ברור שהדברים הגדולים והמשמעותיים כדאי שתשתפי.. אבל אם זה רגשות, לא דברים שמשפיעים על התפקוד בצורה דרסטית, ולא נעים לך, ואת ב"ה מוצאת אצל מי לפרוק – אז את לא חייבת לדעתי לשתף גם את ההורים בפירוט.
כן כדאי שתשתפי בקצרה.. בקטנה כזה.. שיתוף רגיל, דיבור קצת על איך שאת מרגישה באופן כללי יותר, אבל לא שחנשים וכו' כמו עם משפיעה וחברה
תודה !
כן , זה מה שאני חשבתי. אז אני לא טועה ? זה נכון ..
יש מלא דברים שאני מספרת לחברות ולא להורים. תאמת שאני כמעט ולא משתפת תהורים…
היי אני ממש מזדהה איתך
את לא אמורה להרגיש מוזרה..
גמלי זה מציק, במיוחד שאני לא הכי פתוחה עם חברות ועם המשפיעה בכלל לא.
אז דבר ראשון זה מאוד חשוב שיש לך את מי לשתף ואת פתוחה איתם..
ודבר שני זה הגיוני שאת לא הכי נפתחת עם ההורים שלך נכון זה מבאס ואם ישלך דרך לשנות את המצב תשני כי זה סה"כ חשוב
בהצלחה ענקית?
את לא משוגעת כי אם את משוגעת אז גם אני!
אני מדברת עם אמא שלי המון אבל זה כזה קשקשת לא מה שאני חושבת באמת לא מה שקורה בעולם הפנימי (העשיר;) )שלי….
גם אני לא משתפת את ההורים שלי.
זה לא שיגעון או משהו זה דבר נורמטיבי לחלוטין כל אחד והרמת פתיחות שלו כלפי ההורים שלו
הכותרת שלך לא קצת קצרה מידי?
לא, לדעתי היא הייתה צכה להמשיך אותה…
וואו גם אני כזאת.. לא מסוגלת לשתף את אמא שלי ברגשות שלי.. לא יודעת מה יש לי…
את לא חייבת לשתף בכל הרגשות,
אבל בכל אופן-דם זה לא מים והורים זה חלק מאיתנו באיזה שהוא מקום.
אני חושבת שכדאי לך לשתף אותם לפחות בחלק מהדברים, אולי לא הדברים הכי אישיים, בשבילך-
כי לדעתי לא קל לחיות בסוג של בדידות פנימית בתוככי ביתך…
וגם אם היום זה לא מאד מציק לך, זה עלול להפריע יותר בהמשך,
ואולי גם כי את לא יודעת מה באמת את מפסידה…
קשר עם ההורים, במיוחד עם אמא, זה משהו ששום קשר אחר לא יוכל להחליף באמת….
אם כי זה מצוין שיש לך עוד למי לשתף.
בהצלחה!
כי את צריכה אבא ואמא. מנסיון של אחת ששתקה יותר מ3 שנים להורים שלה ולא דיברה איתם מעבר לבקשות טכניות כמו "תעביר את המלחיה בבקשה"
שתפי את ההורים שלך, כל יום משהו אחד קטן. לא רגש בומבסטי עכשיו, אפילו אפיזודה שקרתה בשיעור… משהו שחברה אמרה… בסוף את תראי ותביני
כן, תודה ?
הלוואי שאני יוכל, שיהיה לי את הכח לעבוד על זה , זה מאד קשה
תודה לכולכם ?
עכשיו הבנתי שלא חייבים לספר להורים הכל, אני באמת הרגשתי שכן.
כי כל כך הרבה פעמים אמרו לי..
אבל להתחיל לשתף בדברים קטנים אולי כדאי…
אני גם עוברת בול את אותו הדבר,
אז חברות, תודה שעזרתן לי?