הגיון בריא

בואי נתוועד על זה/9

לפרק הקודם לחצי כאן

ישנה בדיחה מוכרת על שני אנשים שהתווכחו ביניהם והגיעו לרב בכדי שיפסוק מי צודק. הרב, שמע את טענת האחד ואמר לו "אתה צודק", שמע את טענת השני ואמר "גם אתה צודק". שמעה זאת הרבנית ושאלה "כיצד יתכן ששניהם צודקים?" ענה לה הרב. "גם את צודקת…"

צחוק, צחוק… אבל, איך אומרים? "בכל בדיחה יש קצת אמת".

כמה פעמים בחיים אנחנו יכולים להיתקל בוויכוחים בין בני אדם שכל אחד מהצדדים צודק. פשוט, כל אחד, מזווית הראיה שלו – צודק בהחלט.

בשביל לדעת עם מי באמת הצדק, צריך לצאת מאזור הנוחות. להפסיק לחפש את האמת שאני רוצה למצוא. לצאת מהרצון האישי שלי – ואז נצליח להכריע מי צודק באמת.

זה מה שנקרא – הגיון בריא.

מסופר על אחד מבניו של אדמו"ר הצמח צדק שניהל עסק עם שותף. יום אחד התעורר וויכוח בין שני השותפים עד שכמעט הגיעו לבית דין. אלא שאז, אמר השותף לבנו של אדמו"ר הצמח צדק שהוא נותן לו את הרשות לפסוק והוא סומך עליו שהפסיקה תהיה נכונה.

כעבור שלושה ימים חזר בנו של אדמו"ר הצמח צדק לשותפו כשבפיו הפסיקה כי השותף צודק. התפלא השותף: "מדוע לקח לך שלושה ימים לפסוק מי הצודק?" "אומר לך את האמת," ענה לו. "הפסיקה לקחה לי לא יותר מכמה דקות… אבל הייתי צריך שלושה ימים בכדי לצאת מאזור הנוחות שלי, מהרצון האישי שלי, כך שהפסיקה תהיה באמת נכונה ומדויקת."

כשיש לנו התלבטות כלשהי בנוגעת בהנהגה חסידית ועבודת ה', קל לנו לנסות להחליט לעצמינו מה נכון. לסמוך ע ה'הרגש' שלנו ולפי זה להחליט. ואולי באמת נהיה צודקים… אלא שהצדק הזה הוא לא מוחלט. הוא נכון מזווית הראיה שלי. וייתכן, שאם נצליח לצאת מאזור הנוחות ולהסתכל על ההתלבטות כמשהו מהצד, שלא קשור אלי אישית – ההחלטה תהיה שונה. ואז היא גם תהיה נכונה יותר.

אבל תכל'ס.. איך נצליח לצאת מעצמינו? הרי הקב"ה ברא אותנו עם אגו, רצונות ונפש בהמית שמבלבלת… אז…?

במאמר "ביום עשתי עשר" מביא הרבי מדרש:

משל למלך שיוצא אל אנשי העיר וסביבו כל שריו ויעציו. רואים אותו אנשי העיר וכל אחד בוחר אל מי ברצונו להתקשר. זה אומר לשר הזה, וזה אומר ליועץ ההוא… עד שבא פיקח אחד ואמר "אנא נסיב מלכא" – אני בוחר במלך. ונימק את בחירתו בכך שכל השרים והיועצים מתחלפים עם השנים… ואילו המלך, נשאר בתפקידו תמיד.

כל אנשי העם ראו את הרצון הרגעי שלהם. את מה שהם צריכים עכשו. מי שצריך קשר עם משרד החוץ – יתקרב לשר החוץ, זה שצריך קשר עם משרד הרווחה – יתקרב לשר הרווחה וכו'… אבל זה הגיון רגעי. זה משהו שיעזור לעכשו או לעתיד הקרוב ולא יישאר לנצח.

הגיון כזה נובע ממחשבה על המקום שבו אני נמצא עכשיו. מה אני צריך ברגע זה בשביל שיהיה לי טוב.

ואילו זה שבוחר במלך, אומר "אלו מתחלפים והמלך אינו מתחלף." אם אצור קשר עם המלך בעצמו – זה יהיה קשר ניצחי שיעזור לי לעד. גם אם כרגע, במבט שיטחי, לא יצא לי מזה כלום. אבל בסופו של דבר זה 'מסדר' אותי לכל החיים.

וזה מה שעלינו לזכור בהתלבטויות הנוגעות להנהגה חסידית ועבודת ה'… לנסות לצאת מהמחשבה של "מה יהיה לי עכשו נח יותר." או "מה יתקבל עכשו יותר טוב" וכדו'…

לחשוב לטווח הרחוק. לנסות להסתכל על הסיטואציה מהצד. מה באמת ייתן לי סיפוק ותענוג ניצחי שדבר לא יתחלף בו.

ולהגיון כזה ניתן להגיע, באמצעות עצם הנשמה שיש אצל כל יהודי. באמצעות הניצוץ האלוקי שבוער בנו. אם רק נתחבר אליו ונאיר אותו – נצליח לחשוב בצורה הנכונה.

הגיון בריא… כבר אמרנו?