הבית התהפך

כשהייתי בגיל תיכון
אמא שלי חלתה כשהייתי בתיכון פתאום בלי שום סימן מוקדם. היא התאשפזה הרבה, וכשהיא הייתה בבית היא לא באמת הייתה שם, רק במיטה בוכה מכאבים, ורק אלוקים יודע שבכיתי איתה. כל הבית התהפך. קיבלתי כמה אחים ואחיות מתחתי שאני צריכה לדאוג להם. חוסר האונים הזה, אמא בוכה, הבית קורס, ואני ילדה וכבר אחראית על ילדים-אוכל-כביסות.
כעסתי מאוד על אמא שלי.. שעזבה אותי בזמן שהכי הייתי צריכה, כעסתי שאין לנו חיים נורמליים. שאני לא יכולה לנהל שיחה של אמא ובת סתם לצאת לקניות ביחד או שיחכה לי אוכל מוכן בבוקר. מה שהיה כל כך פשוט בבתים אחרים, אצלנו לא היה קיים.
סיימתי את התיכון, התחתנתי קצת אחרי, נולדה לי תינוקת מתוקה וברגע הראשון שחיבקתי אותה הבטחתי לה שאני אשמור עליה, אדאג לה, אבל אני יכולה להבטיח דבר כזה? מישהו יודע מה יקרה מחר? לא. ועדיין כל עוד אני פה אני מבטיחה לאהוב ולשמור על הנסיכה שלי. כי ככה אנחנו אוהבים חזק את האנשים שקרובים אלינו בלי לדעת מה יקרה, אלה החיים.
אני חושבת על אמא שלי שאהבה אותי ושגידלה אותי, ואז קרה משהו לא באשמתה, לא בבחירה שלה, היא לא יכלה לדאוג לי, נשארתי עם עצמי, ואני סולחת לך באמת מכל הלב אמא.
בין אמא לבת יש אהבה. לפעמים אהבה מתחפשת. היא יכולה להתבטא ב: "אני רוצה שתחזרי הביתה מוקדם" ו"למה לא סידרת את החדר?". אם רק תקשיבי, יש משהו מאחורי המילים שאומר "אכפת לי ממך" "אני אוהבת אותך". וגם מאחורי כל חוסר התפקוד של אמא שלי במשך כל כך הרבה זמן הסתתרו כוונות טובות ואהבה אין סופית שפשוט לא יכלה לצאת. וכשהבנתי את זה הייתי צריכה לבנות קשר מחדש עם אמא שלי, ככה איך שהיא, עם כל המגבלות שלה. לא להסתכל על מה שאין, נכון אני לא יכולה לצאת איתה לקניות, אבל אנחנו יכולות לדבר ביחד שעות, שפעם היא לא יכלה לקום מהמיטה ורוב הזמן בכתה מכאבים… להתרכז בהווה, לא בעבר. לא להשוות אותה לשום אמא אחרת. ומי שנמצאת במצב כזה, נכון זה כואב וקשה כשאחד מההורים לא מתפקד/ נמצא מכל סיבה שהיא, אבל –
אל תשקיעי אנרגיות בלכעוס על המשפחה שלך.
הם חלק ממך. וכן גם הורים עושים טעויות לפעמים. לא שזה מוצדק, אבל הם אנשים בדיוק כמוך, ומותר לטעות. אל תשכחי שהם בתוך תוכם אוהבים אותך כי את הבת שלהם, אפילו אם זה לא נראה לך.
ואל תיתלי באף אחד כתחליף למשפחה שלך. הייתה לי מורה שאהבתי שנתנה לי כל מה שאמא יכולה לתת, אבל בשלב מסוים זה נגמר לא טוב, כואב, כי למורה יש את החיים שלה ותלמידות חדשות, ולי את החיים שלי. לא טוב ונכון לערבב יחסים.
חברה טובה באמת זה נכס לחיים, והיא קשר מבחירה שכדאי לשמור עליו, אבל תיכון זה זמן של שינויים רגשיים וגופניים ומותר להחליף חברות, כל מי שנוח לך איתה זה מצויין.
עכשיו זה נראה נורא אבל בהמשך הדברים יסתדרו/ את תלמדי להסתדר איתם.. נסיון זה קשה אבל הוא הופך ומשנה אותנו לאנשים טובים יותר, מכילים, מבינים כאב, וקוראים לזה בגרות. עכשיו קשה, אבל תחשבי על עוד כמה שנים, תדמייני לאן תרצי להגיע, איזה משפחה תהיה לך, אילו חלומות את רוצה להגשים. החיים לא נגמרים, הם רק לפנייך..