דמיינו כותרת

שחיקה
המילים האלו כ"כ מגיבלות שאני כמה דקות ארוכות חושבת איך להתנסח.

אני שנים, שנים נלחמת.

אני שנים, שנים בקרב, גם כשלא כולן היו שם.

אני שנים מנסה, שיהיה לי טוב בעולם.
הצלחתי, אבל אני נלחמת את חיי.

נלחמת על המשפחה שלי.

נלחמת על עצמי.

לא ליפול. רק .לא. ליפול

ואין. אין מישהו שבאמת יתמוך פה.

זה רק אני עם עצמי ואני.

אני קמה בבוקר.

סופגת. שותקת.

אני עסוקה רק בקדושה, שלא ליפול לבור הזה.

אני נלחמת על האושר, על השמחה.

נלחמת על בית. על סף שבירה.

עובדת על הרגש, על השכל.

נותנת עזרה לחברות, מקשיבה, תומכת.

ואני לא אתן להן להתקרב.

אני זו השולטת. אני זו שעוזרת.

מקשיבה בעצב לדמות החזקה, שנשברה.

מגרשת מחשבות, רעות, גומרות.

 
אני עושה הכל כדיי לא ליפול לזה שוב.

כי זה אורב לו שם.

ואין, אין אדם שיכיל ויבין את הקושי.

את רמת העבודה.

את קושי המלחמה.

אז תודה רבי

תודה אלוקים

שלפחות אתם לא השארתם אותי לבד בחיים.

אם כן. זה היה אבוד.