בת יחידה – 4

אתגר מס' 22:

את מחכה בתור כמו כולן.
את מבינה שזה לא מאוד עוזר שאת ממלמלת פרקי תהילים, הכל מתבלבל לך. למה לא הבאתי סידור? תהילים? משהו?
עוד חמישה לפנייך. וזה קורה.
את פוגשת אותו בפעם הראשונה. אבא. רעבע.
הכל מבולבל אצלך-
שותפות! 70 שנות נשיאות! איך את היית מדמיינת את הפגישה הראשונה של עם הרבי?
מוזמנת להמשיך..

שליחה? (לא ברשמי) מיועד אלייך!
התור שלי מגיע!!
אני ר-ו-ע-ד-ת מהתרגשות!
רועדת מפחד. מעוצמה.
מרגישה כ"כ קטנה ליד האיש הענק הזה.
האיש ששינה לי
ולך
את החיים.
ליד הרבי שלי.
הנשיא!
אני מרימה עיניים. ומשפילה בחזרה.
ואז שוב מרימה.
ואז
אני רואה
חיוך ענק ומועדד
הנמצא על הפנים שלו.
ועם החיוך המעודד והמחזק הזה
הרעבע אומר לי
תודה.
תודה על כל מה שפעלת בגלות
ועל כל מה שמסרת עבורי בשליחות.
גם כשהיה קשה
ולוותר רצית
ולהיכנע,
לא עשית זאת.
את קמת
ונפלת.
ושוב קמת
לא התייאשת.
לא פחדת.
התגברת!
אני מצדיע לך.
את!
כן את!
תעמדי בגאון בשורה הראשונה
ב-ג-א-ו-ו-ה !
(מיועד לכל אחת שמוסרת את עצמה לשליחות של הרעבע.
הרעבע מצדיע לך!)