בגלות
תגידו רק לי לא בוער גאולה או משהו כזה
אבל עזבו לא בוער, אני בכלל לא רוצה. בכלל בכלל.
כן, גם לי יש ניסיונות, וקשיים, והתמודדויות ונפילות. כן יש לי חיים רגילים של עליות וירידות. אבל אני רוצה ככה.
לא רוצה שכל החיים שלי יסתובבו סביב לימוד תורה ומצוות וכל הדברים האלה. לא יהיה לנו בכלל רצון לשבת וליהנות סתם מהחיים. לצחוק עם חברות וכל זה.
לא רוצה. מעדיפה את החיים ככה, כמו שהם.
ולא, אל תגידו לי עכשיו שבגאולה אנחנו נרצה לעשות רק מצוות ולא יהיה לנו מושגים של משהו אחר, זה עושה לי יותר רע.
וכן, ישלי חיים רגילים עם עליות וירידות. ונפילות וקימות אבל אני מעדיפה אותם.
סורי.
אני היחידה?
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
19 תגובות
האמת שגם לי לפעמים עוברת המחשבה הזאת…
לא יודעת ממש מה לומר לך, אני רק חושבת שזה לא יהיה ככה, התורה והמצוות יהיו בתוך החיים שלנו, כן, ויהיו קורבנות, אבל זה לא אומר (כמו שמדמיינים לפעמים) שאנחנו נחזור עכשיו לעבר, לא יהיו מכוניות או טלפונים, ואנחנו נתלבש כמו משה ואהרון… לא. הכל יעלה לקדושה, אבל עדיין ישארו לנו החיים הרגילים, בית ספר וכו.
אני חושבת שאנחנו פשוט לא יכולים להבין מה יהיה בגאולה – עד שהיא תבוא. מה שעוזר לי לפעמים, זה לדעת שבגאולה – יהיה לנו טוב! אנחנו לא יכולים להבין עכשיו איך, אבל יהיה טוב, זה בטוח!
מקווה שעזרתי… 🙂
לא את לא היחידה.
אמאלה כתבת אותי בדיוק גם אני עם כל הבושה לא רוצה ממש לא
וואי אני מזה מבינה אותך..
אני אגיד לך את התשובה שאני עונה לעצמי..
האמונה הפשוטה שלי אומרת שאם אבות אבותי מחכים לזה. אלפי שנים! כנראה שזה באמת ראוי לציפיה.. את יודעת שגם עמ"י כשהיו במצרים לא רצו לצאת? היה להם טוב (כביכול).. רק כשהם באמת יצאו הם ראו מזה גאולה, מזה לא להיות משועבדים וכמה זה טוב שאתה נאמן לעצמך, לאלוקיך, יש לך ארץ משלך, חיים משלך וכו..
כשבנאדם נמצא כל חייו בחושך הוא לא יודע מזה אור וגם אין מצב להסביר לו כי זה לא בלקסיקון שלו הוא עיוור בדבר הזה..
ואת צודקת, למה שתרצי דבר שבחיים לא ראית/חווית?!
אבל שוב,
אני חושבת שאם, לאורך כל ההסטוריה חיכו לזה, וה' תמיד מבטיח את זה כשכר, כדבר טוב, אז זה אומר משו, לא?!
סתם נק' למחשבה בשבילך..
ואשמח שתגיבי מה את אומרת..
וואו תשובה מהממת!!
אממ, וואי.
לא,אני לא חושבת ככה,אני רוצה משיח.
וברור שלפעמיים לא..
אבל אם תביני מזה איש שמת,קרוב משפחה.
פחד.
דבר נווראי שחס ושלום יכול לקרות.
את תחזרי בדבריך,בדוק.
כשקורה אסון יותר מתחזק הצורך והכמיהה לגאולה
אבל לא בגלל זה רוצים גאולה!
זאת המציאות אחותי.
אמאלה.
היום חישבתי כזה את השנים שאם הגאולה מגיעה בזמן שלה ולא ב'אחישנה'. עשיתי חישובי שגוי והיה נראה לי שזה עוד שלושים שנה בערך.. נבהלתי. פתאום היו לי דפיקות כאלו בלב, ואמרתי לעצמי,
לא רוצה. לא רוצה משיח.
הייתי בהלם מעצמי. וכשחישבתי שוב וגיליתי שזה עוד מאתים שנה בערך, נרגעתי.
מתביישת ברוגע הזה.
אני רוצה משיח כל כולי
אמתי
נמאס לי מהחיים השקריים האלו
זהו לא רוצה אותם
פתרון זה משיח..
חיי נצח
אמת
אחווה שלום ורעות
מה צריך יותר מזה?? נכון שיש הנאות גשמיות אבל זה אשליה…זה היצר הרע הוא מנסה להסיט אותנו מהאמת שבשבילה אנחנו כאן כאילו היא פה בשבילנו …
פעם פעם חשבתי כמוך..
היום לא. איך אפשר להסתפק בגלות הזאת?
את יודעת מה יחכה לך בגאולה, טוב עצום ואמיתי בנשמה, יהיה לנו פשוט טוב. נרגיש את החלק האלוקי שבנו במוחש.
ולא נדבר על זה שהמציאות המעוותת של עכשיו כל כך הזויה ונוראה..
ואת יודעת מה, תחשבי רק על הרבי.
לא יודעת מה איתך, אני רוצה עד כלות הנפש שלי,
לראות אותו.
מבינה לגמרי. ועם כל זה יש משל שמסביר את זה מצוין..
זה כמו משפחה שחיה בבור שנולדו להם ילדים ונכדים וכו שמה שהם מכירים זה בור, לחם יבש וקצת מים. ככה הם חיים, זה מה שהם מכירים מיום הולדתם..
יום אחד באים להוציא אותם מהבור
ו.. נחשי מה? לא רוצים לצאת!
הם עונים: הכל טוב! נחמד לנו כאן! למה לצאת מהבור?
מבינה איפה אנחנו נמצאים???
שאני חושבת על זה זה גורם לי לצחוק! אם לא לבכות..
מההר המרוחק, בידיוק מה שבאתי לכתוב
אנחנו בכלל לא משערים מה הולך להיות בגאולה, אנחנו לא יכולים להבין בכלל
אבל אנחנו בבור, וברור שטובתינו היא לצאת ממנו!!
גם לי לפעמים עוברת המחשבה הזאת.
שוואלה, לא באמת נחוץ לי גאולה.
אבל זה רק בגלל שאנחנו לא מכירות מציאות אחרת-גאולה.
לכן אומרים ללמוד ענייני גאומ"ש,
כדי לדעת מה יהיה, ולצפות…
וואי האמת שאני מבינה אותך, פעם הייתי ממש כמוך
אבל לפי איך שאת כותבת – לא יהיה לנו בכלל רצון לשבת וליהנות סתם מהחיים. לצחוק עם חברות וכל זה. מי אמר לך שזה יהיה ככה??
זה לא שעכשיו את תרצי כל היום ללמוד ולא יהיה לך זמן לצחוק ולהנות ללכת לטיולים, הרי עולם כמנהגו נוהג.. מה שכן, לא יהיה יצר הרע. פתאום כל ההתמודדיות האלו של לקצר קצת את החצאית או אין לי כח לומר חתת לא יהיו.
אם זה מה שמרגיע אותך אז תדעי שעולם כמנהגו נוהג – יהיה בצפר יהיה טיולים יהיה שיעורי חשבון.
וחוץ מכל העולם כמנהגו נוהג, לא יהיה מלחמות, לא מחלות, לא נפתרים..
וכמו שאמרו פה: עכשיו את נמצאת בתוך הבור, לא קורץ לך העולם שיגיע אחרי זה, עדיף לך להמשיך לחיות בתוך החושך הזה שאת רגילה אליו, וזה מובן. אבל כשתצאי לבחוץ את תראי איזה אור יש איזה חיים איזה עולם. את תחזרי בך
תקשיבי גם אני חשבתי כמוך עד לפני כמה שנים עד שראיתי סרט על בית המקדש זה פשוט עולם אחר ממה שאנחנו חיים עכשיו אין לנו בכלל מושג מה חסר לנו .אנחנו צריכים לדעת שבאנו לעולם הזה לתקן ולמטרה מסויימת ולא נשאר פה לנצח וכל ההנאות החולפות לא ישארו לנו רק תורה מצוות ומעש"ט שזה אפשר לעשות דרך דברים גשמיים גם. לקדש את החומר ולהפוך כל רגע לנצח…
כן את ממש לא היחידה ויש עוד הרבה שפשוט לא מאמינות לעצמם שהם כאלה
נשמה, זה בסדר וכן את לא היחידה ואני מאמינה שלהרבה מאיתנו יש את הקושי הזה, והמחשבה הזאת וזה לגיטימי.
אבל מי אמר שבגאולה זה כל מה שיהיה חשוב?
גאולה זה לא רק העניין של "יותר לא נעשה עבירות"
זה הרבה יותר מזה, הרבה הרבה יותר.
גאולה זה מציאות של "אין רוע, אין שליליות".
בכל המובנים.
בכל אופן אני מזכירה שכן לפעמים גם אני חושבת שמי צריך גאולה, וזה נורמלי, לדעתי זה אפילו עוד סוג של התמודדות.
אוהבת!