בגרות מלאה

את מכירה את עצמך..?

כן, הייתי איתך שם, בחדר הבחינה,
כשישבת מול הבגרות וגם מול עצמך.
ותרגמת. תרגמת במילונית האוקספורד המוכרת (ואם את חסרת מזל, אז בבבילון.)
ותרגמת לעצמך את המצב.
את מכירה את עצמך, את יודעת מה הציון הגשה שלך ומה הציון שבו היית מגישה את עצמך.
יש לך הערכה כללית ואת יודעת שבדרך המוכרת, ה-Legal, לא תצאי עם מספר תלת ספרתי.
והייתי איתך שם, ובאמירה השקטה שלי (כי בכל אופן יש בוחנת…) העברתי לך את המסר: את 100 גם אם לא תקבלי 100.
וכשראיתי שממש קשה לך, קיוותי והאמנתי שאת מסוגלת ליותר, כי אני מכירה אותך לא מהיום.
והזמן מתקדם, ואת בלחץ
זה בגרות.
אין לי זמן.
אני לא אספיק
וגם אם אספיק,
לא הכל יהיה נכון
לא נכונה למציאות כזו.
—
וכשהחלטת את זה ראיתי.
והצטערתי.
ואחרי כמה דקות בודדות חזרת,
ידעת שיש לך בגרות מלאה
הפכת את הבגרות למלאה.
הגשת.
ובאותו רגע שהגשת, הסתכלתי עלייך, (כנראה שראית את זה)
לא. לא בשביל תשובה לאנסין.
בשביל תשובה לשאלה אחרת:
אז את שמחה? מרוצה?
שלמה עם עצמך?
ולמה אני כתבתי את זה כאן?
כי עדיין לא קיבלתי תשובה ממך.
מחכה למענה
היושר שלך