אתגר הטיפות – היום השני

אתגר מס' 9:

טיפות קטנות שקופות החלו לרדת משמיים.

באיזו מנגינה את קוראת את המשפט הזה? איך נראה לך שהסיפור ימשיך?

קדימה, כתבי לנו סיפור מעניין שמתחיל כך.

נוקיה!
אוקיי, קראתי את המשפט, הרגשתי מין מנגינת מתח כזאת..:)
***
21:00 בערב
טיפות קטנות שקופות החלו לרדת משמיים.
אני מסתכלת בזגוגית החלון, מצמידה את אפי אליו. נוצרו אדים. מציירת פרצוף מאוכזב..
מרגישה ממש את הדימוי 'השמיים בוכים איתי'.
בהתחלה זלגה ממני דמעה, שתיים..

חסידה של הרבי!
טיפות קטנות שקופות החלו לרדת משמיים.
ואת נרגשת לגלות את טיפות המים
נזכרת באותו חודש שהגשמים ירדו בו לא פעם ולא פעמיים
ואת נשארת רטובה בינתיים
אך השמחה הייתה שבעתיים
כי אצל הרבי היית באותו חודש
הייתי קרובה כל כך לקודש
והטיפות שירדו כל היום
לא עניינו ביום יום
הרבי הוא כל מציאותי
אלוקות אמתית גיליתי
פתאום כל רגע מוקדש לחסידות
גיליתי שזה חיי וזה המהות
ואז אני מגלה שהטיפות לא מהשמיים אלא מתוך התרגשות
אז יוצאת לדרך ובחיות!

צבעים
טיפות קטנות שקופות החלו לרדת מהשמיים.
התבוננתי בכל אחת מהן בנפרד, ובמבט מחודש הבנתי שהפעם אלו הם פתיתי שלג.
הם עשו דרכם אחד אחד, מהעננים המחבקים למעלה, דרך הקור והרוחות בדרך, עד שנפלו ברכות מסוימת על הארץ.
הם היו שונים, כל אחד נבנה בצורה הייחודית והשונה שלו.
היה לו טוב לפני כן, נעים לדעת שלעולם לא יהיה אחד שידמה לו בצורה מדויקת. הוא יחיד בדורו, ובכלל בין כל הדורות.
הוא חש אותו מלך. נתן לעצמו לשכוח שכולם סביבו מלכים בדיוק כמותו.
רגע לפני סיום מסעו, כשכבר הריח את ריח האדמה, הביט למטה וראה איך חבריו נופלים אחד- אחד אל תוך שמיכה עבה ולבנה שאוספת אותם בחיבוקה הקר.
ואז הגיע רגעו שלו. הוא נחת בפתאומיות על השלג הצח והחל נבהל. הוא ממש לא רוצה להיות כמו כולם. ניסה לקפוץ למעלה, לחזור לרוח שתישא אותו כמו מלך ביד משרתיו, אך אז, באכזריות חסרת כל רגש, הגיח מעל ראשו עוד פתית אחד קטן שחסם דרכו החוצה לתמיד. ובין כל בליל הלבן- לבן הזה הוא איבד צורתו וחינו המיוחד לעד.