מאייל הילד לאייל המרגל
בואו נדבר על אייל גלבוע. האיש והאגדה.
הוא, ללא ספק – אחד הגיבורים הווירטואליים הגדולים בציבור החרדי.
תחשבו רגע, הוא לא נהיה גיבור ביום אחד. הוא עבד קשה יותר מכולם ועם המון כישרון וניסיון הוא הפך למי שהוא היום.
(ועם המון כישרון וניסיון של יונה ספיר, כמובן?)
ננסה להרכיב את הביוגרפיה של הגיבור שלנו, אייל גלבוע:
מה אנחנו יודעות עליו?
הוא היה ילד מופרע בבית הספר. עשה שם את המוות למורים. לאחר ההישג המרשים הזה וכמה שנים טובות הוא התגייס לשייטת, נהיה מפקד שם, המשיך למוסד ומשם- הסיפור ידוע.
שמנה לב, יש חור בעלילה: בילדותו הוא היה ילד לא משהו. הוא היה כמו הילד המעצבן ההוא מהקייטנות שמואס בכל החוקים האפשריים ועושה מה שבא לו.
אז איך, למען ה', איך אייל הילדון המופרע התגבר על המכשולים הללו והלך לשייטת?
בינינו, היה יותר מתאים לו לקחת חלק כשוטף כלים נידח באחד הבסיסים מאשר לעבור את האימונים הקשים של השייטת.
בואו נכתוב את המעבר הזה, בין היסודי לצבא. מה קרה לו שם, בשנות התיכון? מי או מה גרם לו להפוך למי שהוא? מתי או אם בכלל השאיפה הזו התממשה אצלו?
חברותיי, האפשרויות פתוחות לפניכן.
תנו לדמיון להתפרע ולידיים להקליד בחופשיות.
אני מתה לדעת מה תכתבו?
האתגר הזה- מוקדש לכן.
בהצלחה!
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
29 תגובות
אין על אייל!!!
יאא אאהבתי תרעיוןןן
אם יהיה לי משהו אני אחזור לכתוב..
אייל חלף במרוצה דרך השער. הוא חייב לדעת אם קערת הדבק שהכין למנהל הצליחה.
אולי מרוב סקרנות ואולי מאש הנקמה, אבל במקום לטפס על העץ ולהגיע בזריזות ובגמישות לַענף שאפשר להציץ דרכו אל חדרו של המנהל, הוא מצא את עצמו שרוע על הרצפה.
הוא ניסה להתרומם בזהירות, ומיד פלט אנקת כאב. הוא תפס בחזקה את רגלו הדואבת וניסה להתיישב מבלי להזיז אותה. הוא לא הצליח.
פתאום הוא הרגיש שתי זרועות חזקות מרימות אותו.
מבוהל, הוא הרים את עיניו, אך מרוב בהלה נשמטה אחיזתו ברגל והיא התעקמה. הוא שוב פלט זעקה.
רגע, סיקרנת אותי.
איך זה ממשיך? ואיך הוא נהפך מתינוק לגיבור?
גיבור ספרותי את מתכוונת..
אגב, הרבה מן הגיבורים שהולכים למקומות כאלה, הם דווקא אלו שלא מצאו את עצמם בבית הספר..
את מתכוונת… כמעט כולם…
וואי ואיי…
אייל הזה…
יש לי הרבה מה לכתוב.
רגע, מה רצית שאכתוב, בעצם?
יכול להיות שהוא פשוט התבגר. את יודעת, יש הרבה ילדים שמופרעים בילדות וגודלים אחר כך…
אבל אהבתי מאוד את האתגר ואנסה לחשוב על משהו עלילתי ומקורי יותר ?
אין על אייל!!
אהבתי את הרעיון.. סליחה שאני לא טובה בזה חחח
זה לא חור בעלילה
אייל לא היה מרדן סתם.
הוא ילד מלא באנדרנלין
בתור ילד קטן הוא מוציא את זה בצורה שלילית בבית הספר וכדו…
אבל, נראה לי שגם בתור ילד אם היו לוקחים אותו למשחק כדורגל מלא מרץ ועניין במהלך המשחק הוא היה "שוכח" מהמרדנות שלו, כח כל הסיבה ל"מרדנוצ" היא האנדרנלין שאין לו איפה להוציא
בתור אדם בוגר- הוא מחליט לקחת את האנדרלין שהוא יודע שטבוע בו ולהוציא אותה במקום טוב, בצבא!
מקום שבו האנדרנלין-לגיטימי ואף רצוי
ולשם כך הוא מוכן אפילו לוותר על המרדנות שבו-בשביל דבר שחשוב לו יותר-להתקבל למוסד
לא וירטואלי
וירטואלי זה על סרט
ספרותי-זה על ספר
אני חושבת הפוך דווקא,
תמיד כשאני רואה ילד מופרע הכי מסתדר
בראש שהוא יהיה איזה מנהל בית ספר או משהו כזה..
בילדים האלו יש בדיוק את התכונות הנדרשות, כוח רצון,
עקשנות, מרץ, יוזמה, חשיבה מחוץ לקופסא..
וכריזמתיות
וואלה.
צודקת צודקת
#?_
קודם כל, אני מבקשת קצת כבוד! מ י נ י מ ו ם !
וזה היה, הכי לא מכבד!!?
בינינו, היה יותר מתאים לו לקחת חלק כשוטף כלים נידח באחד הבסיסים מאשר לעבור את האימונים הקשים של השייטת.
את מדברת על אייל! קולטת? א י י ל !
הלו, כאילו בכל זאת מדובר על דמות… איזה פגיעה קשה, אל תיסחפי לזה…
אין כאן חור בעלילה!
יש כאן ילד, ילד עם אנדרנלין בדם!
בתור ילד שגדל בבית ספר במקום שבו אין לו אפשרות לבטא את האנדרנלין שלו בצורה חיובית ולכן הוא נהפך להיות ילד מרדן,
אני מאמינה שאם היית לוקחת את אייל בתור ילד והיית מוציאה אותו למגרש לשחק כדורגל והיית מצפה ממנו שם לשמור על משמעת הוא היה עומד בזה-ובכבוד!
כשאייל מתבגר והוא מודע לאנדרנלין שלו הוא מחליט לקחת אותו למקום שבו נותנים לגיטימציה לאנדרנלין ואפילו רואים בו צורך-הצבא! וכמובן המוסד
הוא לוקח את המוסד כמטרת חיים!
ובשביל להגשים את מטרת החיים הזאת הוא מוכן לוותר על המרדנות שנטבעה בדמו מאותו הזמן שבו היה ילד!
(לכן גם לדעתי אחרי שהגיע למוסד וכבר אין לו מטרה שהוא חותר אליה ומוכן לוותר על המרדנות שבו בשבילה הוא מרשה לעצמו להיות מרדן, שוב.)
יום אחד, בין העצים של החרושה הקטנה בתיכון.
סתם עוד שיעור משעמם שמי כמו אייל יודע איך לצאת ממנו, למרות המורה הקשוח לכאורה.
מה צריך בשביל שיעור שמש פרטי אם לא דף ועט? טוב, עדיף חבר, אבל כשאין אפשרות להעביר כשרונות כמו תחכום ויציאה שקטה לחברים, זה המצב, וזה עדיף מלשבת בכיתה השקטה.
הדף והעט מול העיניים והוא מצייר.
מה אני רוצה מעצמי?
מה אני רוצה מהעולם הזה?
זה מה שאני?
'חתיכת כלום שלא עושה עם עצמו כלום'? ציטוט מהמורה של שנה שעברה, לא חשבתם באמת שאני עד כדי כך לא מתייחס בכבוד אל עצמי..
לא אני לא. וסימן קריאה ענק מצטייר על הדף החצי מקושקש.
אני לא כלום.
ואני רוצה להיות אדם שווה בעתיד.
אחד שיש לו עבר, הווה ועתיד.
אחד שהילדים שלו יהיו גאים בו, בעבודה ובמי שהוא עצמו.
אחד שלא מפחד מכלום, מדלג על מכשולים בחיים כאילו הם סהכ צריכים קפיצה קטנה מעל במפר, ולא יותר.
אחד שתמיד יהיה בשביל השני, וידע להשים את האצבע מי השני שזקוק לעזרה ומי הוא זה שעומד להיות נגדו בעוד שניה.
אחד שתמיד למשפחה שלו, ותמיד לזולת.
תמיד לכל אחד.
עם כל הלב לכל אחד.
אולי אייל בעצמו לא יודע,
אבל יש הגדרה לזה.
פשוט שליח.
לא 'סתם' שליח.
שליח של הרבי♡♡
–
טוב זה סתם כי גם אני מנסה לסדר לעצמי את המחשבות בראש;)
אבל תקחו תעניין הכללי, בטוח מתקשר איכשוא..;)
בעצם יש לי רעיון טוב איך הוא הגיע לשייטת.
אנסה לנסח ואשלח, בעז"ה.
התיכון לא הסב הרבה נחת רוח לאייל. לפחות לא יותר מהיסודי.
הוא הגיע לצבא, בחור בן 18 שאף אחד כבר לא מאמין בו. לפחות ככה הוא חשב.
הטירונות לא הייתה טובה יותר. בכל פלוגה יש את החייל החצוף שלא מקשיב להוראות. מסתבר שהוא החייל הזה. התובנה הזו באה לאייל בלילה שחור יותר מכל לילה אחר שעבר עליו. לא שהיום שקדם לו היה יותר טוב.
הכי מצחיק, חשבו החברים, החברים… אייל לא ידע עד כמה ההגדרה מתאימה.
הכי מצחיק שדווקא אייל הוא היה החייל שהכי פינטז על היחידות המובחרות.
בתור טירונים, 'השייטת' הייתה מילה אפופת הוד. רק הטובים מתקבלים לשם. ואייל? החברים הנ"ל לא היו בטוחים שהוא מהטובים. יותר מדוייק הם היו בטוחים שלא.
כשאייל הגיש בקשה להתקבל לשייטת, כולם היו המומים. וכולם, זה כולל כ.ו.ל.ם.
אייל היה גבר.
'אל תהיה תינוק' שינן לעצמו.
הביצועים המרשימים שלו הרשימו בהחלט, ואם הוא היה חייל רגיל, היו מקבלים אותו בזרועות פתוחות. אבל לחוסר מזלו, רגיל הוא לא היה. זכר ימי הטירונות, ולא רק הם, קצת הרתיעו את מקבלי ההחלטות שם למעלה.
נקודות של אור תמיד חייבות להיות איפשהו בתוך החושך. גם אם צריך להשקיע מאמץ בחיפושים.
אייל מצא.
בוקי היה היחיד שהאמין באייל. לא רק האמין, אלא גם בטח ואפילו קצת העריץ. בוקי בילדותו לא היה יותר טוב מאייל, אממ.. אולי כן יותר טוב ממנו, אבל בוודאי מאותו סוג.
בוקי זיהה את הפוטנציאל והדם החם.
הוא זה שהשפיע על אותם מקבלי החלטות והוא זה שהיה המפקד.
והוא אכן היה מפקד.
המפקד הכי קשוח שהיה אי פעם.
בוקי ידע שזה הדבר היחיד שימסד את אייל. ואייל התגלה כאתגר משתלם ביותר.
השילוב של הקשיחות, האימון, התמיכה ממנחם וניצה והבגרות שהחלה להתיישב ברוחו של הבחור עשו את שלהם.
אם תשאלו את אייל, הוא לא היה מוותר על הילדות. למרות ובגלל מה שעבר.
טוב, אולי כן היה מוותר על כמה מורים…
ביקשת, קיבלת:)
את בהחלט תפסת אותי במוזה הנכונה.
יונה, אני מצטערת אם שיניתי כמה דברים בחייו של אייל, אבל אל תדאגי. כבר הוכחת לנו לא פעם שיש לו פיצול אישיות…:)
אז ככה, אהבתי מאוד, חוץ מאת ההתחלה שכתבת שהוא חשב שאף אחד לא האמין בו.
סורי, זה מעליב?
את זה שבוקי יותר טוב ממנו, ל-א מ-ס-כ-י-מ-ה-!
ולייק על זה שהוא היה מוותר על כמה מורים:)
חחח אני התכוונתי שבוקי בתור צעיר יותר גם היה כזה כמו אייל, מופרע וזה. אבל בוקי היה יותר טוב מאייל, זתומרת שהוא היה פחות שובב מאייל, בביצועים אייל מעל כולנה!!!!
ובקשר להתחלה, אייל בתור ילד שמכיר את כל הפינות עונש בבצפר, בהחלט יכול לחשוב שאף אחד לא מאמין בו. וכמו שאת אומרת, הוא בהחלט נעלב מזה.
זה שאייל חשב שאף אחד לא מאמין בו זה לא אומר שבאמת לא היה מי שיאמין בו!!
ותדעי לך שאת ממש חמודה שאת קראת הגבת שאלת ותיקנת;)
טוב. התפרעתי פה.
וגם לא כתבתי על פי הקריטריונים הנ"ל.. אבל- לא נתפס לקטנות ולזוטות…
אייל התגייס.
סוף סוף.
אולי עכשיו הוא ימצא איפה לפרוץ את המרץ הבלתי מוסבר שלו.
בתילה הוא שובץ בחיל השריון, אך כבר ביום השני לשהותו ניגש אחד החיילים למפקד: "המפקד- או שאני עובר ליחידה אחרת או שגלבוע!"
לשאלתו, ענה אותו בחור: "כשהוא היה ילד, הוא פיזר את כל אוסף החרקים שלו בכתה של בן דוד שלי!"
הסכים המפקד להעביר את אייל אל חיל התותחנים. מיד קפץ תותחן מנומש וצעק: "לא! אין מצב! הגלבוע הזה לקח פעם את העיזים של חבר שלי, צוקר, ולקח אותם לכיתה שלו!"
הועבר אייל אל חיל ההנדסה הקרבית. הבן של המורה אברמוב היה המפקד. כמובן שהוא דאג להעיף את הבחור החצוף שהעז ללכוד בפלצורו את תיקו של אביו.
בחיל האוויר כיהן בן דוד שביעי של מנהל בית הספר בתור סגן. רבות שמע אותו הסגן על אייל השובב שבתחכומו ובעזותו פוצץ את דלת חדרו של קרוב-משפחתו-הרחוק.
בצער רב אייל המסכן נכנס אל השייטת. לאחר חודש של מעברים מצא את המקום האנונימי בו אף אחד לא שמע על מעלליו.
ומאז ועד היום שמחים תושבי 'שלומים' וגלילותיה. (טוב, לא מתכחשת לכך שהם גם הצטערו מאד במותן של אולגה וניצה. ועל שמעיהו שהלך בגיל צעיר מדברים כולם בבכי. אבל בל ניתפס לקטנות ולזוטות, טוב?)
שין! את זה אהבתי!
כאן יודעים להעריך את אייל כמו שצריך!
לייקקק
חוץ ממה שכתבת על אייל מסכן הכל מושלםם
תודה!
אבל הוא כל כך מסכן שאף אד לא רצה אותו.
מה, את לא מרחמת עליו?!
וואו שין, זו הייתה מעשייה יפה!
את צריכה להיות סופרת ילדים, זה באמת היה מעניין.
ולדעתי כן מדובר בחור בעלילה, למי שמתעניינת. כי נגיד שאייל המופרע שבקווושי סיים תיכון מחליט ללכת לשייטת – הוא צריך פתאום להשקיע באימונים כשהוא אחראי על עצמו (לפני שהוא התקבל, במיונים).
דמיינו את הסיטואציה. ילד מופרע שגדל להיות מתבגר מופרע, פתאום מחליט ללכת על הכי קשוח. צריכה להיות לזה סיבה.
אז או שהיה לו מורה בתיכון שהאמין בו \ היה לו אכפת ממנו, והוא גרם לו להתמסד (לסיים בגרויות\ להתחיל להשקיע בספורט\ פשוט שגם הוא יאמין בעצמו),
או שהוא העריץ מישהו שהיה בקרבי, אפילו מסרט.
נראה לי שהיה משהו ששינה לאייל את החשיבה.
יש לכן עוד רעיונות?
תודה, נונה!
רעיון לכתוב לילדים. לא ניסיתי את הנישה הזו מעולם…
אבל אייל לא היה סתם 'מתבגר מופרע'. הוא היה חכם. מאד.
באיזה ספר כתוב שהוא קלט את החומר בכיתה בחמש דקות?
השילוב הזה, של חכמה ופעילות, הוביל אותו לשם.
הוא לא טיפש, איילוש.
למה היא לא כתבה על הדרך של אלי?
על זה אני מצטערת.