נכון שאת מעירה לי לפעמים, וזה מציק. אבל יש המון פעמים שראית ובחרת לא לומר כלום. עלזה אני מעריכה אותך.
שהלכנו לקנות עגילים ולא אמרת לי כלום על הגודל. יכולת לומר שלא, שזה לא צנוע ובלה בלה, ולא הייתי קונה. אבל זה היה מוסיף עוד אבן לחומה ביני לבין ה'הלכה', ועוד כעס.
כשראו לי את המרפקים בבית ולא אמרת כלום. כשהייתי בבית בלי גרביים שזה דבר שלא קורה בבית שלנו. כשהלכתי לבצפר עם טייץ במקום גרביים. כשהלכתי עם שיער פזור, והערת לי פעם אחת, וכשראית שאני לא מקשיבה הפסקת לומר לי. הבנת אותי.
כשמורות דיברו איתך עלי ואת הבנת אותי במאה אחוז. ולא לחצת.
כשבכיתי בחדר ולא רציתי אנשים סביבי, ואת ראית את זה והבנת, ויצאת. כשרציתי לחשוב ולחשוב ולחשוב. ולא לעשות עוד שום דבר. ראית אותי שוכבת במיטה, קראת לי לעזור ולא רציתי. ונתת לי להמשיך.
ועל כל אותם פעמים שכאב לך בגללי, והמשכת לתת לי את הבחירה.
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
3 תגובות
נגעת..
מתוקה שאת.
הלוואי שתקרא אתזה
שתראה איזה בת ישלה;)
?
…וכמה שזה קשה להעריך אחרים כשאת במצב קשה, ואת בכל זאת בוחרת להביט סביבך. ולהעריך, ולהודות.
עלזה אני מעריכה אותך. והמון.
וואו!!!!!!!
את – את קולטת בכלל איזה מדהימה את?
יש לך כתיבה כל כך ישירה. כנה, פתוחה ואמיתית.
את נמצאת במצב שהרבה בנות אחרות, וילדים בכללי היו בוחרים לראות את העולם כולו בצבעים שחורים. להאשים את כולם.
ואת בחרת אחרת…
זה מדהים.
תעריכי את אמא שלך, כי יש הרבה על מה.
ותעריכי עוד יותר את עצמך, על ההתמודדות שאת נמצאת בה, וצולחת, ועל היכולת להסתכל ככה על העולם.
ו- בבקשה, בבקשה אל תגידי לי שלא הראת לה את זה… 😉
מעריכה ❤