בס"ד, ל"ג טבת התשפ"ב, 00:10.
הנידון: דיכאון.
עולם יקר!
נו די עם הדיכאון הזה, למה כל פוסט פה הוא שיר מזיל דמעות וכל האנשים שסביבי חמוצים. למה כל הבנות מקצינות את הכאב פי 770 ומדגישות רק את הרוע והעצב בעולם כפול 613?
תדעו שפעם הייתי ילדה ממש שמחה אבל הסביבה משפיעה.
וגם אם חסיד הוא פנסאי, כנראה אני לא מספיק חסידה או שהחושך שלכם מידי גדול.
בתקווה להבנה
חברת הכנסת, פסי פלורה.
(ניסיתי להציע הצעת חוק שתאסור להיות בעצב אבל כולם הצביעו לי נגד. מייאש נכון?!)
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
28 תגובות
"אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו"
אין לך מושג מה עובר על הבת שיושבת לידך בכיתה ונראית שהיא כל היום בדיכי…………………………………………..
חחחח
אהבתי ואני די מסכימה איתך
המילים שלנו יכולות לגרום לנו לשקוע בעצב גדול יותר. כשיש פלטפורמה שמיועדת לשיתוף לכתיבה ולהבעה הרבה יותר קל להכנס לזה ולנפח להכנס לזה ויותר קשה לצאת מזה, כנל גם על דיבור. לפעמים שמשהו קשה צריך לא לדבר ולתת לגל לחלוף כי אחרת זה סתם מכניס אותך ללופ של רע כאב ועצב. תלוי סיטואציה כמובן. זה הסיבות כנראה.
אבל גם אותי זה נורא מבאס. כמוך
מעניין באמת למה הצביעו לך נגד..
יואווו ממש נמאס לי שכל מילה שניה זה דיכאוןן
אל תחיו בסרטט העולם טובבב קצת קשים אבל עוברים את זההה
לא צריך להגזים ולחשוב שאת בידכאון כל חצי שעה, זה כבר מוזרר
אממ בת כמה את?
אני לא קטנה… פשוט בנדאם שפוי שנמאס לו עם הדיכאונות של כל העולם?
אממ שיהיה.
זה לא קשור לגיל.. זה קשור לנסיון חיים.
יש מישהי שאין לה נסיון בחיים?
צודקת שתי נקודות.
אין מישהי כזאת, אבל לכל אחת יש את הניסיון שלה.
כל אחת עם החיים שלה עם עצמה, ולומדת. לכל אחת יש נסיון חיים- על פי החיים שלה.
גם חושבת ככה ואני בת 19
אויש את חמודה:)
נדמה לי שבאתר הזה אפשר לפרוק כאבים, הוא פחות מיועד לדווח שיש לאח שלי חתונה (לא באמת, כן?) טבעי שיהיה יותר עצב משמחה:)
למה??
אני מצביעה בעד מוכנה להשתדל ?
אני מסכימה עם פרפר יש בזה..
כתבי בחיפוש בדיחות אולי זה יעלה לך קצת;)
כתבתי הודעה, ומחקתי.
אני עצבנית ממשהו שקורה לי עכשיו, אז…
אבל את לא אשמה.
תקשיבי, יש עצבות ויש דיכאון, עצבות זה משהו עכשיו, ודיכאון זה משהו שנמשך יותר משבועיים… ויכולות להיות רגעים שמחים, אבל עדיין דיכאון.
אדם, לא בחר בזה. קשה לו, כואב לו. "תקופת משבר"…
את לא יכולה לדון אותו, את לא יכולה לדעת מה הוא מרגיש או מה הוא עובר…
אף אחד לא שמח מזה שעצוב לו. למה את חושבת שאדם יקצין? למה נראה לך?
וזה, שאין מי שיבין אותו, שיכעס עליו או רק יגיד מילה לא טובה ש"מה אתה עושה את עצמך" "סתם מקצינה" וכו וכו.. מגבירים את הדיכאון.
גם כי הוא מיואש ומרגיש לבד.
וגם? כי הוא רוצה להוכיח שבאמת קשה לו, ושיבינו אותו. אז הוא בוכה יותר…
בתור לקוית שמיעה, . קשה לי מאד בלימודים, במיוחד לימוד מרחוק. וכל הזמן היו אומרים לי "את לא חירשת, נשמה" (ציטוט מלא) "מה את מתלוננת" וכו… זה פגע בי. ויותר "התלוננתי" שקשה לי. רציתי שיאמינו לי.
במקום לעזור לעצמי ולמצא פיתרון, הייתי עסוקה בלהילחם נגד כולם, ולהוכיח שקשה לי. ואני דווקא אחת שקלילה מאד וילדה שמחה מאד בוגרת ומאמינה…
ובכללי את לא יכולה לדעת מה אותו אדם עובר.
גם אם נגיד עברת בעצמך.. כי יש עוד חלקים בפאזל.
ואמחלת ששאף פעם לא תדעי.
אבל כן תביני ואל תבטלי את הכאב של אחרים…
אוקי, אוקי, הקצרצר נכתב מתוך תסכול מהמצב הכלל-עולמי המדכא. צודקת שצריך להתייחס בכל מקרה לגופו. לא באתי אפילו להאשים מישהי על זה שהיא עצובה, ובאמת שמי שמקצינה את העצב שלה זו בעיה שלה. צודקת.
מה שכן, בעולם שלנו מקדשים את העצב. כל הזמן מעלים אותו למודע, וכתבתי פוסט על זה. נכון שאם מישהי תעדכן את כל העולם בכמה שהיא סובלת היא תקבל יותר, בלשון העם, צומי?! וזו שאלה רטורית כי אני לא מוכנה לקבל תשובה שלילית. אני גם חיה בעולם הזה בתוך כיתה של מתבגרות ויש לי כמה וכמה חברות שעצוב להן.
אנשים שיודעים שעצוב להם מקבלים פטור מהמצפון. אני עצובה ורע לי אז אני לא חייבת, מותר לי לבכות, מותר לי לאכזב אחרים. וברור שהראשונה שמפסידה מזה זו העצובה בעצמה.
סתם רציתי לצעוק את התסכול שלי, לומר לעולם די כבר, תפסיקו להאהיב את העצב, הוא רע, והוא ממכר, תתפלאי. באיזשהו מקום לאנשים כן נחמד טיפ-טיפה להרגיש את העצב, הוא נותן להם תחושה שהם חיים.
וגם אם נפלתי בצד של הסטטיסטיקה בתור זו שרשמית החיים שלה יפים וזוהרים, אני טיפונת מבינה משהו בבני אדם ויכולה לקבוע לך שאם אנשים ירצו להיות שמחים יותר הם גם יצליחו.
לא באה לבטל את זה שקשה לאנשים. לא באה לבטל את זה שקשה לך. מאחלת לך תקופת גיל נעורים מקסימה ומחכימה, ושתמיד תיהי שמחה כי באמת שזה כיף לשמוח!?
כי החיים שלנו תותים. (תקראו את זה הכי אדיש שיש לכם)
את מבינה שזה לא ממש אפשרי, כן? 🙂
אוח. זה העניין..זה אתגר כזה.
אניוואןןןן
התגעגעתייי
לשנינות להומור שחור אחח
????
חחחח.
כל כך נכוןןןן.
מבינה אותך
הלוואי שכולנו נלמד להינות גם מהטוב בחיים מאושרים…
(שלא, לא תלויים בנתונים חיצוניים, למקרה שקפצת ?)
???
יפה אני לגמרי מסכימה.
ולכל מי שהצביעה נגד..
כן לכולנו יש קשיים, אבל גם מלא טוב!
למה שאת יושבת מול מחשב את כותבת לאתר רק את הזבל שקרה לך היום? למה אתמול לא כתבת את הטוב?
שימו לב במה אתן מתמקדות.
העולם הוא טוב! ואם רע.. זה לא הנורמה..
אז למה להתמקד בדברים לא נורמלים?
ביג לייקקקקקק
אגב, אהבתי את השם – חברת הכנסת,
פסי פלורה
חמודית, הצביעו לך נגד כי תאריך כזה לא היה ולא נברא.
אולי מי שהצביעה לך נגד הייתה באמת בדיכאון.
מאובחן.
כמוני
פסיפלורה החמודונת,
את צודקת שאין ענין להקצין את הכאב וכו'.
אבל בהחלט אל תדון חברך עד שתגיע למקומו.
(נ"ב: אהבתי את סגנון הכתיבה שלך וההומר השזור באומנות)
מה לעשות גיל ההתבגרות נשמה
הכל מוקצן הכל רועש
גועש
לא נורא.. זה יעבור בסוף