ארץ ישראל
באחד מימי ראשון הארוכים והמשמימים שכבתי במטתי וקראתי ספר עבה במיוחד, תוך כדי הקריאה המהנה והאהובה עלי שמעתי דו שיח מעניין בין אחותי לאחי.
אח שלי, היה אז בערך בן שש או שבע, אמר לאחותי (4+-) "חני את יודעת? עוד שבועיים אנחנו טסים לארץ ישראל"
חני הנרגשת ענתה לו "כן, אני יודעת אמא סיפרה לי את זה כבר ממזמן…"
"את יודעת חני?" הוא המשיך "עוד שבועיים זה ממש קצת זמן, רק שתי שבתות ואז כבר נהיה אצל סבא וסבתא"
חני הנרגשת לא יכלה לענות מרוב התרגשות, ואחי המשיך לתאר לה.
"בארץ ישראל" הוא אמר "אפשר להכנס לחנויות ולקנות כמה סוכריות שאת רוצה"
"וואווו" חני הייתה פשוט בשוק "והכל כשר?" היא שאלה.
"כן" הוא ענה לה נחרצות "ואת יודעת מה עוד?" הוא המשיך ועיינה של חני רק נצצו והתרחבו יותר ויותר, היא לא מסוגלת לחכות שבועיים….
"בארץ ישראל, כולם מדברים עברית" כך הוא אמר לה
"מה ואם אני רואה מישהו ברחוב, אני יכולה לדבר איתו בעברית?" היא שאלה בעיינים גדולות.
ואחי ענה לה "כןןן, כווולם מדברים בעברית, המוכרים בחנות, האנשים ברחוב, השכנים, החברים, כ-ו-ל-ם!!!"
חני אחותי הייתה כל כך נסערת, היא כל כך חיכתה לבוא כבר לארץ ישראל.
ואני, בחדר, חייכתי לעצמי.
כמה שילדים יכולים להיות תמימים. אבל תכלס. למה????
אנחנו רגילים לזה וזה מוזר לנו להכנס לחנות רגילה ולראות שכל המוצרים כשרים,
אבל למה, ריבונו של עולם, למה זה מגיע לנו????????
למה אחיי הקטנים צריכים להתרגש מכל אדם זר דובר עברית?
למה????
למה אנחנו צריכים לחיות לנו בחור נידח ושמם בלי להכיר את העולם היפה והגדול שחי בשלווה בארץ ישראל?????
למה, למען השם?????????
סגרתי את הספר, לא יכלתי להמשיך לקרוא.
חזרתי לרגעים קטנים שקרו לי בעבר ולא יכלתי להרגע.
"אמאאאא" בכיתי לאמא שלי כשהייתי בערך בכיתה א' "אני רוצה לגור בארץ ישראל ביחד עם מלכי ושרי(שמות בדויים של בנות דודות שלי)"
הייתי אז קטנה ותמימה, ולא הבנתי למה דווקא אני מכל הבנות דודות צריכה לגור רחוק כל כך.
והן, גרות קרוב ומעבירות ביחד חוויות במפגש המשפחתי.
אבל עכשיו אני גדולה, ואני מבינה,
נכון, קשה, אבל מה זה קשה לעומת המטרה?
אז את לא חיה בארץ ויש לך חיים נפלאים אחרים, את שונה ואת זכית!
חיים כאלו אין לבנות דודות שלך ולא לחברות שלך שבארץ, אלו הם חיים של שליחות, והכל, ה-כ-ל, שווה בשביל המטרה, להביא את משיח עכשיו!
אז את לא יכולה לקנות מתחת הבית אוכל כשר, אז מה?
אז את לא מדברת עם המוכרת בעברית, אז מה?
אז את רואה את בנות דודות שלך רק בחופש הגדול, אז מה?
זהו, שכאן נתקעתי. עוד מילא לא לקנות למטה אוכל כשר ולדעת שפה נוספת בחיים (שזה בעצם אחד היתרונות) אבל זה שהבנות דודות נפגשות להן באירועים, זה כבר מהשו אחר.
אני מנסה לחשוב גם על זה "אז מה??"
מנסה וכמעט מצליחה.
אבל אני יודעת שהכל שווה אם הוא רק יבוא היום.
ולפעמים כשקשה מאוד ואני חושבת לעצמי, איך אפשר כך להמשיך. אני מנסה לחשוב לעצמי ששליחו של אדם כמותו, ואם הרבי שלח אותי, אז הפעולה שלי זה כאילו הרבי עצמו עושה.
ואז, אני מתמלאת כולי בתחושת שליחות ושמחה, איזו זכות! מעשה קטן שאני עושה זה
כאילו הרבי עשה!
וזה, זה מה שנותן את הכח להמשיך!!!!!
מדהים עד כמה שזה מחזק.
ביי להיום, מקווה שאתן נהנות לקרוא את הפוסטים שלי ומתחברות לרעיון (ומבינות אותי)….
יום טוב!!!! ובהצלחה לכולן!!!!!
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
20 תגובות
היי כן… אני מאוד נהנת מהפוסטים שלך. את מצליחה לגרום להיכנס לדמות שלך ולשליחות שלכם, לקשיים.. ובסופו של דבר גם לקבל כוחות☺
אז תודה לך ובהצלחה?
ואוו ואוו
את מהממת
מחזיקה לך אצבעות??
את פשוט מדהימה!! ושתדעי את זה!!!
הפוסטים שלך משגעים!!! את כותבת את הקושי בצורה כל כך מדהימה!!!
תמיד כשניסיתי להסביר לחברות שלי מה זה באמת שליחות, התייאשתי באמצע ואמרתי להם שרק שליחות יבינו מה אני מתכוונת.
כאן את מסבירה את כל זה בצורה כל כך טובה!!
מוכשרת!!!
מחכה להמשך הפוסט!
חחח הורסת אני מדמיינת אותך בו
בן
אני ממש נהנת לקרוא את הפוסטים שלך! הם ממש מחזקים ונותנים כוח לרצות באמת להביא את משיח! כי כשמסתכלים עלייך, או ששומעים אותך! מבינים מה זה באמת "שליחות". מה זה באמת מסירות נפש אמיתית!!
מה זה באמת להביא להתגלות!!.
אבל אני חייבת לציין- שעדיין בכל הפוסטים שלך. לא הצלחתי להבין אם את באמת שמחה עם זה! אם באמת טוב לך! אם את באמת שלמה עם השליחות שלך!
או שאת עדיין מנסה לשכנע את עצמך..שזה גם טוב!
אבל לא הצלחתי לתפוס באמת את הנקודה הזאת. אני ישמח עם תבארי לי אותה!
וואו…את אלופה!!!
ואת גם כותבת מושלםםם
חזקי ואמצי!!
את כותבת מיוחד ונוגע, גרמת לי להזדהות. אף פעם לא חשבתי שיש מישהו שמקנא במה שאני כל כך רגילה אליו.
אוהבת מאד את הפוסטים שלך.. ומעריכה:)
הי לכולם!!!
תודה רבה על התגובות החמות והמועדדות!! זה ממש נותן כח להמשיך!!!
שאלת שרה שמחה אם אני שלמה עם זה ושמחה.
ברור שאני שלמה עם זה ושמחה עם זה, אחרי הכל זה המציאות שלי… אבל כמובן שיש קשיים ואין מה לעשות….
לאור זה שאני מדברת עם חברות שלי על נושאים שהם בכלל לא מבינות את זה ולא מעלות על דעתן שיש גם חיים אחרים… החלטתי לעלות את זה לכאן שתוכלו לנסות להבין גם אותנו… אחרי הכל מי שחיה במצב מסויים לא מדמיינת שיש אחרים שחיים בלדעי זה… חחח מקווה שהצלחתי להסביר את עצמי…. אני חושבת שהעיקרון מובן 🙂
היי לכולם!!
תודה רבה על התגובות החמות והמעודדות!!! זה ממש נותן כח להמשיך!!!!
שרה שמחה שאלת אם אני שלמה עם זה ושמחה.
ברור שאני שלמה עם זה ושמחה בזה, אחרי הכל זה המציאות שלי, אבל למרות זאת תמיד יש קשיים ואין מה לעשות…
לאור זה שאני מדברת עם חברות שלי ובכלל אין להם מושג מהם החיים שלי ועל מה אני מדברת אני מעלה את זה למודעות. יש דברים שכל כך מובנים שאי אפשר לעלות בכלל על הדעת שיש אנשים שחיים בלי זה…
חח… מקווה שהבהרתי את עצמי… בכל זאת נראלי שהעקרון ברור:)
ושוב תודה על התגובות
מהממת אחת!!!!!!
הרעבע גאה בך מאוד, בטוחה!!
וואו התרגשתי, זה ממש כואב!!
וואווו הפוסטים שלך הם אחד המחזקים! אוהבת לראות אותם פה:)
וואי כתבת ממש יפה!
אבל… בטוחה שפה בארץ הכל כשר? שכולם מדברים עברית ?:)
חחח… כאילו כדי לקנות אוכל כשר צריך ליסוע לאזורים החרדים… ברור שזה שונה מחו"ל אבל עדיין…( לי אישית פועלת מתחת לבית מסעדה שפתוחה בשבת ומבשלים בה בשר חזיר…)
אייייןןןןןןןן על לחיות בשליחות!!! את פשוט מדהימה!! שתדעי שאת צריכה לשמוח הרבה יותר ממה שאת עכשיו כי זה באמת זכות!!!!
אני פשוט אוהבת איך שאת כותבת ועוד על נושא כל כך מיוחד!! תמשיכי לכתוב! מחכה לעוד פוסטים שלך!
ודרך אגב מבינה אותך לגמרי וכואבת ומקבלת כוחות יחד איתך למרות שרוב הקשיים שאת מתארת אין לי(אני שליחה בארץ..)
מזדהה…
איפה את שלחה