המשך של הפוסט הקודם
"הוא חבט בו"
"הוא חש איך נוזל חם נוטף לאורך פניו"
"יד עבה הנחיתה סטירה מצלצלת לתוך פרצופו ההמום"
ועוד…
אז, בפוסט הקודם
תמהתי (בפומבי)
אחרי הרבה זמן של התלבטויות, למה אני אוהבת לקרוא על אלימות, עינויים, חקירות מסמרות שיער.
זה הרגיש לי לא נכון. לא יהודי. לא נשי.
ואז… התגובות די מגוונות,
רוב הבנות הזדהו לגמרי, חלק הזדעזעו עד עמקי נשמתן (רוב תודות)
אז קודם כל, חשוב לי להבהיר שהנושא הזה לא נוגע לכולן, לגמרי לא.
ואם את לא מזדהה / משעמם אותך.
צאי לדפדף בשאר התוכן של האתר המיוחד הזה.
אם כן. תשאירי איתי.
נתחיל.
קודם כול נתייחס למושג גירוי.
גירוי למעשה הוא כל דבר שגורם לגוף שלנו להגיב בצורה פיזית לדברים.
כמו לדוגמא אור חזק – שיגרום לנו למצמץ.
בגד משופשף – שיגרום לנו להתגרד.
או סרט מתח – שיגרום לנו לשבת על קצה הכיסא.
גם קריאה יוצרת גירויים – לפעמים תגובה רגשית כמו בכי.
ולפעמים תחושת אנדרנלין, שמטפסת במעלה הגוף.
ככל שהכתיבה משובחת יותר, והסיטואציה מתוארת בצורה מיטבית,
אני – הקוראת, אתחבר אליה עד כדי כך, שכאשר דמות הגיבור חווה משהו פיזי
אני-פשוט ארגיש-דברים-בגוף-שלי!!
המומות?
גם אני הייתי .
הלאה – למה דווקא אלימות מושכת יותר מכל דבר פיזי אחר?
אז ככה . לאלימות יש כוח משיכה, היא מגבירה את המתח ואת הקשב בכך שהיא מאפשרת לצופים להזדהות עם הגיבור בכל רמ"ח ושס"ה…
אז הוא נכנס לחדר החקירות – (הלב שלי פועם בחוזקה)
והוא נושך את שפתיו מכאב – (ואני אינסטינקטיבית נושכת שפתיים)
והוא חוטף מכות בגב עם אלת עץ – (והגב שלי מצטמרר לאורכו ולרוחבו)
פשוט לא ייאמן. כמה כוח הדמיון שלנו אדיר!
במהלך קריאת קטע כזה, אנחנו חוות חוויה פיזית מסעירה, שכמו כל ריגוש כמו לונה פארק, או מסיבת יומולדת, גורם לנו לרצות לחזור לזה, לחוש את כל התחושות מחדש, זה מהנה…
וזו הסיבה שאנחנו נקרא את זה שוב ושוב, נחלום שאנחנו בחדר חקירות, ונרצה להיחשף לעוד תכנים כאלה, לעוד קטע, לעוד גיבור, לעוד סיפור.
מסקנה: אם אתן ככה, אתן בסדר.
אתן לא אלימות / גבריות / קשות לב,
אתן פשוט בעלות דימיון מפותח ועשיר, ונהנות מריגושים.
אז תודה לכם: אייל גלבוע, שרוליק לוין, מהללאל מקאן ועוד על החוויות המסעירות שאנחנו עוברות אתכם ביחד.
תודה לסופר/ת.
תודה בנות על שיתוף הפעולה.
ותודה לרעבע, ולבורא עולם על שלל היכולות המדהימות של הגוף שלנו.
אם זה מעניין אותך,
ותרצי לדעת עוד בנושא הספרות והשפעותיה, דמויות הגיבור והנבל בספרים,
דירוגי הדמויות הטובות ביותר ועוד…
פשוט תרשמי תגובה מפרגנת, ותסמני שאהבת . זה הכול!
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
64 תגובות
אהבתי מאוד! קראתי בנשימה עצורה יואו זה כזה נכוןןן
אהבתי זה לא מילה!!!
מעניין אותי מאוד, תכתבי על זה עוד פוסטים!
את כותבת מרתק, ופשוט כיף לקרוא!!
וואי זה כל כך נכון!!!!!!!!!!!!! אבל רקאני לא יודעת מיזה שרוליק לוין?
שרוליק לוין- הגיבור בסדרה של חוי בר "מבחן נאמנות"
שווה קריאה ??
אמאלהההה מדויקקקקקק
אני כ"כ אוהבת לקרוא על דברים כאלווו
זה פשוט מגניבבבבבב
אזז
ביג לייק אחותיי!!!
ואווו חיכיתי להסבר!
את לא מבינה למה גרמת לי!
סוף סוף אני יכולה להגיד לעצמי: "גל, את לא משוגעת!"
יואוו אני קוראת וקוראת וקוראת בלי להפסיקקק
פוסט מעניין ומטורףף! אני צריכה להראות את זה לאמא שלי דחוףף!
עכשיו סוף סוף היא תבין אותי ??
שילד תודה ע-נ-ק-י-ת-!
ואם את יכולה להמשיך להסביר על התופעה הזאת בתגובות אזז תמשיכייי כי זה ממש מעניין!
תודה תודה תודה
גל ❤
אהבתיייי
תכתבי עוד זה מעניין אותי נורא
וואו זה היה ממש מעניין…
תודה!!!
ואווו אז אני לא איזה עוף מוזר שאוהבת לקרוא על אקשן וחקירות וכל הדברים האלה…
אני אוהבת את זה!! ולא כי מתעללים בהם יותר כדי לראות את כח הסבל שלהם…?
תודה על זה!!! תמשיכי להעלות עוד כאלה זה מדהים!!!
אהבתי?
תגידו. שלחתי לפה, למדור, לפני כמה ימים פוסט משלי.
כמה זמן בערך זה עולה???
כאילו מתי זה יעלה שלי…
בכייף חודש או יותר…
קחי את הזמן אחותי…?
חחחח. טוב. תודה רבה:)
מאד מאד מעניין.
אהבתי:)
יש לך יכולת כתיבה מדהימה!
אבל…
הפוסט שלך נשמע מצטדק למדי,
כאילו את לא שלמה לגמרי עם עמדתך
וזה מובן.
הקריאה באופן כללי גורמת הנאה לבעלות הדמיון העשיר אך אין בכך תלות או נאמנות לז'אנר מסוים, כמו שלדוגמה, ספר של ליבי קליין מפתח את הדמיון לא פחות (ואף יותר…) מספר של יונה ספיר.
לא חושבת שהדרך הנכונה להרגיע את המצפון ביחס לאהבתך לתיאורי התעללות כאלו ואחרים הוא האמירה כי אני בעלת מעוף ודמיון…
יש בכך מעט מן הסאדיסטיות, לא נתכחש. ואהבה לתיאורי התעללות לא מתעוררים ברגע אחד…
כפי שכתבתי בתחילה.
הפוסט לא נוגע לכולן .
הוא נוגע לבנות שנמשכות לתיאורים מעוררי דימיון מהסוג הזה.
ובהחלט קטעי אלימות נוגעים בכל מיני אזורים ששאר הקטעים (גם מלאי הרגש) לא נוגעים בהם.
לא מסכימה שיש בזה מידה מסויימת של סאדיזם.
בנות יכולות להיות רגישות ביותר
ועדיין להמשך לקטעים האלו.
ו.. לא מדובר בהתעללות פיזית קשה ואכזרית. תיאורים כאלה לא מצויים בספרות שלנו.
זה תיאור של הגיבור במצבים קיצוניים, שגורמים לנו להגיב בצורה פיזית.
בהגיגי קצת הגזמת!
מדובר כאן בעיקר על בנות שמדמיינות את זה על עצמם. לא חושבת שיש בזה סאדיזם, ולא הבנתי מה רצית לומר במשפט האחרון- "אהבה לתיאורי התעללות לא מתעוררים ברגע אחד"- את חושבת שהתעללו בהן? שהן התעללו באחרות? זה נראה לך מבחירה שלהם???
לפי הדברים שכתבת נראה שאין לך מספיק הבנה ויכולת לתפוס דברים ששונים ממך.
וואי נכוןןןןןןןן
אמממ רגע!
משו לא מסתדר לי פה!
מי אמר שאנחנו לא אכזריות או קשות לב?
יכול להיות שבגלל כל התיאורים האלו משו כן משתנה ואנחנו כן קצת אכזריות/קשות לב…
אתן לא חושבות ככה?
הגיוני זה משפיע על האופי אם מתעסקים בזה הרבה, אבל זה לא נובע מסאדיסטיות נקודה.
גלוש ממש לא אני יכולה להעיד על עצמי שאני באמת רגישה. וכשאני אומרת רגישה אני מתכוונת למאודדד רגישה אבל זה לא סותר שכשאני רוצה משהו אני שמה את הרגישות שלי לצד והופכת לעקשנית והחלטית זה באמת שילוב הזוי.
אבל זה לא קשור לספרים… ולקטעים האלה אני בעצמי לא יודעת אפילו למה אני נמשכת אליהם…
אהבתי אבל ממש!!!!❤
S.h.e.i.l.d יש לך את זה בכתיבה!!!!
את צודקת שמדובר בגירוי טבעי והגיוני.
השאלה היא האם הגירוי הזה טוב?? אני לא בטוחה.
זה שאלה אחת.
דבר השני אני חושבת שבספרים האלו אתה נהיה מעריץ של הגיבור ולחלק מהאנשים זה גורם רצון גם כן להיות כזה שזה לא טוב ולא מתאים.לדוגמה :הפוסט שעלה פה לפני כמה ימים על מישהי שרוצה לעבוד בשב"כ (ואני בטוחה שהיא לא היחידה)שזה עבודה שממש אבל ממש לא מתאימה לנשים ,ובמיוחד לנשים חרדיות שרוצות להקים בית ומשפחה (מה גם שלעבוד שם לפעמים זה כלול באיסורי תורה )
וגם הספרים האלא גורמים להערצה לכוח ושרירים ויכולות גופניות .
שבתכלס' זה לא מה שחשוב בחיים ,
ולא אנשים כאלה צריך להעריץ ,
אלא אנשים יראי שמים עם מידות טובות הם אלו שראויים להערצה !
אני לא חושבת שזה אסור ,אבל אני חושבת שממש לא צריך להגזים !ברגע שזה מתחיל להיות יותר מידי הערצה לגיבור, וגורם להערצה לאנשים כאלא ושאיפה להיות כמוהם ,להפסיק.
טוב אני מסכימה עם חלק מהתגובה.
יש לי שאלה וכדי שתביני אותי אני יסביר רגע משו מסויים.
את מסכימה איתי שבחורי הישיבות וכל מי שלומד תורה הוא שומר עלינו ומגן עלינו, נכון?
מעולה!
אז אם הם שומרים עלינו למה החיילים הסוכנים והלוחמים לא?
הם שומרים עלינו !
הם מגנים עלינו !
הלומדי תורה- מגנים עלינו בזה שהם לומדים ומתפללים עלינו
והחיילים- באופן גלוי, הם אלא שיוצאים לשטח ואת זה אנו יכולים לראות.
אז
ל-מ-ה-לא-ל-ה-ע-ר-י-ך-?
אשמח שתעני!
סורי, לא מסכימה איתך.
את יכולה לקרוא עשרים ואחד בבית אחד ולהעריץ את ללי! לכל אחד יש לפחות מוערץ/מוערצת אחת! ואני בטוחה שהמוערץ שלך הוא לא הרב שלך או לא יודעת מה… חוץ מהרבי, שהוא באמת בנאדם מותק!??
אם התגובה תיהיה חריפה אמי מתנצלת מראש!
פשוט קצת צרם לי… וזה לא מיועד רק אלייך…
בתגובה שלך כתבת "חוץ מהרבי, שהוא באמת בנאדם מותק"
בנותת
נראה לי אבדנו את זה!
מה זה לכתוב ככה על הרבי?!
הרבי הוא ראש בני ישראל חציו אלוקים וחציו איש!
בדרגה הכי קרובה לקב"ה נשמה דאצילות!
נכון הוא אבא שלנו והכל
אבל צריך קצת גבול!
הרבי זה לא החבר שלך מהבסטות של הירקות!
ממש מצטערת אם זה היה חריף וסורי שנטפלתי אלייך פשוט את זה ראיתי…
חחחח הכל טוב! התכוונתי בהומור, אבל לא משנה…. לא הצלחת להעליב אותי זה בסדר ?
ותודה על ההערה!
חוץ מזה שבמרגל להשכרה ובמיבחן נאמנות (הסדרות המדוברות כאן), אני אישית מעריצה ואוהבת את הדמויות שם בגלל האישיות והאופי המושלם של הגיבור! שרוליקקק ואייילללל! שתי נשמות טהורות ומתוקות וחמודות!?????????
היי איילולי!!
אני מסכימה איתך ממש לגבי תכונות האופי והאישיות! אבל כן יש משהו במה שגאולה אמרה…
כי כשאת מעריצה מישהו, באופן טבעי את שואפת להיות כמוהו (לכן חשוב להעריץ אנשים טובים?)…
מממ…
אחרת איך תסבירי את זה שיש הרבה בנות שחולות על שב"כ וממש רוצות להיות שם?
אגב, השם שלך ממש מגניב. שם חיבה לאייל כאילו?
לגל גילבוע ואילולי ,
אוקי לא אמרתי שאני לא מעריכה חיילים , אין לי מושג איך הבנת את זה מדברי .
עכשיו אני רוצה להבהיר משהו: יש הבדל עצום בין להעריך לבין להעריץ .
להעריץ- זה לראות מישהו כמודל, כדוגמה, לרצות ולשאוף להיות כמוהו ,ולחלום עליו בלילה לפעמים.
אין ספק שאנחנו צריכים להעריך חיילים וכל מי שהוא השליח של ה' להגן על עם ישראל .
אבל ,אנחנו לא צריכים להעריץ חיילים ואנשי שב"כ! לא זה צריך להיות השאיפה והמודל שלנו בחיים ממש לא !!
לבחורה ואשה -זה בכלל לא רלוונטי גם אם הצבא היה שומר מצוות והיו לומדים בו תורה.
וגם לבחור לא צריך להיות חלום להיות בצבא-כיון שהצבא של ימינו לא שומר תורה ומצוות לעת עתה אין בו הפרדה וכו' וחוץ מזה גבר מצווה ללמוד תורה ובצבא לומדים דברים אחרים .
להעריך לכבד ולעזור -צריך.
להעריץ ולשאוף ולחלום להיות בשב"כ -ממש לא צריך.
המודל שלנו והערצה שלנו כחסידות צריך להיות לאנשים יראי שמים אותם צריך להעריץ!!החלום שלנו צריך להיות כמוהם ולא להיות שבכ"ניקיות.
חוץ מזה שהשב"כ לא כזה מגניב כמו שזה נראה .
אחרי שאתה עובד שם גם אם גמרת את השרות עדיין ימשיכו לעקוב אחרייך לכל החיים.
וכן גם אני קראתי ספרים על שרוליק ואייל .
חוץ מזה, שזה נטו עניין של סגנון! יש סגנון שמתחבר יותר למתח ואקשן, ויש סגנון שנמשך יותר לרגש ותובנות. שזה ממש לא קשור לבנים ולבנות! וזה לא סותר את זה שבנות בד"כ יותר רגישות! אני למשל מטורפת על אקשן ומתח! ואני גם רגישה! ממש לא סותר!
פוסט מהמםם
מזדהה עם הקטע של האקשן אבל דווקא לא תמיד זה האלימות.
אני דווקא יותר אוהבת את הבריחות והפעלולים..
זה תלוי, כל עוד אין בספר ממש אלימות בקטע לא חינוכי זה בסדר.
ובתור אחת שכותבת אני ממש מסכימה עם זה שספר מעביר דברים, שמתי לב בסיפורים של חברות שרואים את מה שהן רוצות להעביר..
ספרים זה ממש משהו עם כח.
סורי על העצבים ????????
למרות הכל אני אוהבת אותכן! לא לדאוג!??
וואי! הגבתי בטעות לך במקום למלכי! (קצת יותר למטה, עם תגובה מאוד ארוכה)????
אזזזז סורי! ומלכי! כל העצבים מכוונים אלייך!?????
שוב סוריי ????
יאאא איזה פוסט מחכים ויפהה
זה די תומך בדעה שלי (כתבתי אותה באריכות בתגובה לפוסט הקודם)
קיצור אחלה פוסט!! לוב יו
welcome back!!
תודה מותק
חמניהההההההההה
היושש
רגעע את חמניה הרגילה??
חח כן פשוט היה לי בעיה בכניסה לאתר אז זה רשם לי חמנייה באנגלית (chamania)
זה בהחלט לא אלימות/ גבריות/קשיות לב.
אני מסכימה איתך.
ויש חלק בלב שלנו שנמשך לריגושים.
אני גם מסכימה איתך.
יחד עם זאת.
יש איזו שהיא חשיבה אצל אנשים שריגושים לא משפיעים על הנפש.
לונה פארק לדוגמא, את כביכול עולה על מתקן, משתעשעת בו, ויורדת, וזה הכל.
זה הכל?
הלב שלך ממשיך לפעום, וכל פעם כשאת נזכרת בזה יש לך משהו בשרירים שמזכיר את הפחד. את החוויה.
וספר?
ספר הוא ריגשי, ברמות, בכמות.
הוא בעצם מכניס אותך לרגש של האדם שכתב, מגלה לך את הדמיונות והחלומות הכי כמוסים שלו.
לא קורה לך שאחרי שאת קוראת סצנה טובה בסיפור את הולכת למראה ואומרת משפטים חזקים שהיו שם?
ועל מה אנחנו מתחנכות מגיל מאוד צעיר? לא לשחק ולהתחפש לדמויות רעות, לא להתקרב לשם.
בעצם אנחנו לומדות שדמות זה לא זבאנג וגמרנו, זה משהו שנשאר בנפש.
לכי נסי להתנתק אחרי סצנה אלימה שקראת ולכי לחתוך סלט, את תיראי תוצאות אחרות מהחיתוך הרגיל.
כי כשאנחנו אוהבות ספר, ואוהבות גיבור אנחנו סוג של נכנסות לדמות שלו, וזה לא טוב.
וגם נקח דמות כמו אייל גלבוע, שהיא דמות טובה.
הוא אלים, הוא פראי. וכמובן שהכל לשם שמירה עלינו אבל…
לא תשלחי את הילד שלך לשחק בסרט את סוכן השב"כ שנלחם עם הערבים, זה ישפיע עליו.
יש חברה מסויימת של הצגות שתמיד בסצנה הראשונה של ההצגה שמים לך משהו מזעזע, ככה הצופים נכנסים להצגה וזה נשאר להם בלב הבום הזה.
ולמה? אלוקים למה? למה אתם חייבים להראות את זה לילדים הקטנים שנמצאים בקהל?
עובדתית, הם נחשבים החברה הכי טובה בציבור שאליו הם פונים.
למרות הכל, ואולי בגלל, אסטרטגיה.
יש המון ביקורות על הספרים מהסוג שציינת, ולא סתם.
סופר לא כותב סתם, אין מזה המון כסף.
את ואני צריכות לשאול את עצמנו מה הוא רצה כשהוא כתב את הספר?
מה? לזעזע? למה? מה הקטע שלו?
אולי בדיוק בשביל זה, כי הוא לא הצליח לכתוב ספר שימשוך אותך אליו במסר החזק שלו או ברגשות היפים שיש בו.
אז הוא כותב כמה דברים שיעשו לך משהו בנפש, וככה יהיה לך מהספר חוויה מסוימת ואת תקראי לו ספר טוב.
והוא ספר רדוד.
אני באופן אישי מאז שקלטתי שאני מתחילה לדמיין שעוקבים אחריי ברחוב הפסקתי עם כל מיניי ספרים.
לדעתי.
קראת בכלל את מרגל להשכרה ומבחן נאמנות שאת מדברת?!
אוףףףף עיצבנת אותי עם התגובה שלך! את וגאולה! וכל מה שהגבתי על התגובה של גאולה נכון גם לגבייך!????
אהבתי זה לא מילה.. 3>
ועכשיו גרמת לי להבין למה אני שונאת ספרים עם אלימות והרג 😉
תודה על הפוסט אחד המושלמים!
אניי ממשש אהבתי
ויש בזה משהו כזה נכוןןןן!!!
סורי הספרים האלו הכניסו אותי לסרט בזמן שקראתי את הספר על איל גלבוע לא יכלתי לעשות כלום פשוט כל היום קראתי וקראתי וזה לא עשה לי טוב !בכלל לא טוב.
לדעתי זה מכניס את הבןאדם למקומות אכזריים וזה יכול להשפיע עליו גרוע !!
בקיצור אם אתם מרגישות שזה משפיע עליכם ואתם מתחילות לדמיין את כל זה עליכם ,או על הגיבור, ולא מצליחות להתנתק מזה .תפסיקו לקרוא !!
פשוט תפסיקו !!
נכון זה סוג של ריגוש וזה אקשן ומתח ,
אבל זה לא טוב להכנס לזה במיוחד למי שזה ממש משפיע עליה.
אהבתי ממש
לגמרי אני
אבל זה לא רק בעינויים וכאלה זה בכל דבר
כשאני קוראת לפעמים אני בתת מודע עושה את התנועות שגיבור הסיפור עושה
זה מכניס לאווירה, חד משמעית:)
אני גם כאילו שומעת את הדמויות מדברות
ממש כמו סרט
וככל שהספר יותר מותח ואטרקטיבי או לחילופין מרגש ומדמיע
זה גורם לי ממש להרגיש את זה
מעניין אם רק אני כזו קיצונית, או שזה לא קיצוני, מעניין:)
הרגע קלטתי שזה מה שאת (s.h.i.e.l.d) אמרת,
שגם את כזו?
אין על אייל גלבוע ושרוליק לוין!!!??????
חיים שלי!!!!
מטורפת על מתחחחח!
ובאופן אישי מאוד מתחברת לדמויות שלהם!?????
לגל גילבוע ואילולי ,
אוקי לא אמרתי שאני לא מעריכה חיילים , אין לי מושג איך הבנת את זה מדברי .
עכשיו אני רוצה להבהיר משהו: יש הבדל עצום בין להעריך לבין להעריץ .
להעריץ- זה לראות מישהו כמודל, כדוגמה, לרצות ולשאוף להיות כמוהו ,ולחלום עליו בלילה לפעמים.
אין ספק שאנחנו צריכים להעריך חיילים וכל מי שהוא השליח של ה' להגן על עם ישראל .
אבל ,אנחנו לא צריכים להעריץ חיילים ואנשי שב"כ! לא זה צריך להיות השאיפה והמודל שלנו בחיים ממש לא !!
לבחורה ואשה -זה בכלל לא רלוונטי גם אם הצבא היה שומר מצוות והיו לומדים בו תורה.
וגם לבחור לא צריך להיות חלום להיות בצבא-כיון שהצבא של ימינו לא שומר תורה ומצוות לעת עתה אין בו הפרדה וכו' וחוץ מזה גבר מצווה ללמוד תורה ובצבא לומדים דברים אחרים .
להעריך לכבד ולעזור -צריך.
להעריץ ולשאוף ולחלום להיות בשב"כ -ממש לא צריך.
המודל שלנו והערצה שלנו כחסידות צריך להיות לאנשים יראי שמים אותם צריך להעריץ!!החלום שלנו צריך להיות כמוהם ולא להיות שבכ"ניקיות.
חוץ מזה שהשב"כ לא כזה מגניב כמו שזה נראה .
אחרי שאתה עובד שם גם אם גמרת את השרות עדיין ימשיכו לעקוב אחרייך לכל החיים.
וכן גם אני קראתי ספרים על שרוליק ואייל .
אוקי… עכשיו אני מבינה למה אני אוהבת לדמיין בלילות ששמים לי אזיקים ומרביצים ומתעללים ולא יודעת מה
וואלהההההה, ממש אהבתייייי!!!
אני מאדד מאדד אוהבת סגנון כזה של ספרים, ותמיד באמת התפלאתי, ועכשיו ענית תשובה ברורה וכתובה יפההה.
לייק
לייק
לייק
נכון שזה מפעיל את הדמיון, אבל אני לא חושבת שזה טוב כל כך להנות מלדמיין דברים *כאלה*. לי זה עושה חשק להזיז את המבט. ?
כמה מתאים השם של הפוסט לתגובה שלי.
מצאתי משהו שרות רפפורט כתבה על הנושא.
"אנשים רוצים לחוות רגש, ובעוצמה. אנשים נהנים מחוויה של רגש.
הם רוצים לחוות פחד. אבל הם לא רוצים ששודד אמיתי יאיים עליהם בסכין. מצד שני, אם הסיפור לא כתוב טוב, הם לא יפחדו באמת. בא הסופר המוכשר, ומציע להם לחוות פחד בצורה מבוקרת.
כנ"ל כל הרגשות. אדם רוצה לחוות עצב. בדידות. בושה. השפלה. (כן, כן, כל מנעד הרגשות) הוא לא רוצה להרגיש אותם באמת בחייו האמיתיים, כי זה יותר מדי בשבילו. בא הסופר ומביא לו את הרגש בצורה אכילה ונעימה, ועל כן הוא קורא בשקיקה.
בעבר רצו האנשים לחוות חוויה מסעירה, הלכו לצפות בהוצאה להורג. זה היה ספורט המוני. אנשים עמדו וצפו, אולי אכלו פופקורן תוך כדי. (כן, אני יודעת שעוד לא היה) אולי שתו מים או יין. נשימתם נעתקה מחרדה כשהם ראו את התליין ואת הנידון ואת הדם הניתז…
ואחר כך חזרו הביתה ונפשם מלאה מן הרגש.
חלפו כמה ימים או שבועות, והם שוב רצו לחוות את הרגש המסעיר ההוא, את האדרנלין שמציף כל תא… ושוב הלכו לעמוד התלייה.
המכובדים יותר הלכו לצפות במלחמת שוורים או גלדיאטורים.
העולם צמא לריגוש. הנפש צמאה לחוויות. הדם אוהב את האדרנלין התוסס בו.
היום ברוך השם התעדן העולם לאין ערוך, יהודים ולהבדיל גויים, ולא תראו את מחזות הזוועה הללו. כן תראו אנשים צמאים לסרטים אלימים, אבל תודו שזה לא אותו דבר.
אנחנו ברוך השם נמצאים בדרגה הגבוהה ביותר של עידון המידות. אפילו הטרגדיות והאקסטרים שלנו עדין. אבל כמו כל העולם, אנחנו צמאים לו. כל אחד במינון המתאים לו."
לא מסכימה איתה במאה אחוז אבל רציתי שתקראו את זה
וואו וואווווו!!!!!!
חזק!!!!!!!!
כ"כ מדויק ונכוןןן!!!!!!!!!
אבל זה עדיין לא טוב
יש לנו יצרים לכל מיני ריגושים נכון.
אבל זה לא הופך את הריגושים לטובים .
ולדעתי מי שנהנה יותר מידי מתיאורים של דם והתעללויות צריך להפסיק לקרוא כאלה דברים.
מי שיש לו הנאה לקרוא התעללויות זה לא מראה על משהו טוב זה מפתח סוג של הנאה אכזרית לא יודעת איך להגדיר את זה .
זה לא מידה טובה.
אני לא מסכימה עם המסקנה שלה, מחילה.
אם לאנשים יש את היצר הזה, היא צריכה להגדיל אותו, להטריף אותם על דמות אחת שסובלת רק כדי לספק יצר מוטעה ולא נכון?
פעם אנשים נהנו לראות תלייה במציאות. אז יש כאן משהו נכון? ככה מספקים תאווה אסורה?
השם ישמור.
אז אני לא משווה בין אחד לשני, אבל זה מתחיל מדברים קטנים ומתגבר ועולה.
ליהדות יש שיטה שונה לגמרי. אומרים שאדם שנולד במזל מאדים יהיה רוצח, ככה הוא יספק את התאווה שלו. אז היהדות אומרת לא, הוא יהיה מוהל, שוחט.
זה יהדות, זו אמת.
לא ללכת לכיוון של אפור, שאי אפשר לדעת איך זה יסתיים. בטח שלא לשחור.
רק ללבן, לטהור.
עד כאן דעתי.
אבל זה עדיין לא טוב
יש לנו יצרים לכל מיני ריגושים נכון.
אבל זה לא הופך את הריגושים לטובים .
ולדעתי מי שנהנה יותר מידי מתיאורים של דם והתעללויות צריך להפסיק לקרוא כאלה דברים.
מי שיש לו הנאה לקרוא התעללויות זה לא מראה על משהו טוב זה מפתח סוג של הנאה אכזרית לא יודעת איך להגדיר את זה .
זה לא מידה טובה.
וואי זה ממש נכון גם אני אוהבת מאוד לקרוא את הקטעים האלו מאודד תודה שהעלית את הסיבה
נ.ב אהבתי: גבריות ?
וואי זה כזה נכוווווווןןן!!!!!
תותחית אחת!!
בדיוק מה שאני מרגישה כשאני קוראת (כמובן יונה ספיר).
האמת שגם אני,בספרים שאני ממש מתחברת אליהם,אני יכולה ממש להיות במקום הגיבורים,או לפחות אלו היותר אהובים עלי
יואו את כל כךך צודקת. כל מילה.